במוצ"ש האחרון היינו יחד עם רבים באירוע התרמה
לטובת "דורות בגלבוע" שמה בפארקיון, או איך שזה נקרא היום – "בת
הגלבוע". היה יפה מאד. כולם שם מלח
הארץ. את רוב התכנית האמנותית עשה
הגבעטרון של עכשיו, רובם צעירים. זה נשמע לגמרי אחרת, יותר כמו רק אחת מחבורות
הזמר של המדינה. בסוף ההופעה שלהם הייתה
הפתעה. קראו את ותיקי הגבעטרון אל הבמה ונתנו
להם הזדמנות גם כן לשיר. שיהיה.
כמו שאלה פתחו את הפה חשנו את שערותינו סומרות מתענוג ומגעגועים. אנחנו לא רואים כל כך טוב אבל הצלחנו לזהות על
הבמה את שרהלה שמחוני ואת ניר'קה רז. פתאום
יצאה מהארון ספינת הדגל של הזמר העברי, שאין לה מתחרים. איכות השירה והעיבודים של
נחום היימן ושל צבי כספי עשו את זה לחלוטין קלסיקה של ארץ ישראל היפה שאוהבת
ויודעת לשיר כמו שצריך על מה שצריך לאוזניים שלנו. בסוף לא התאפקנו, ניגשנו לבמה ואמרנו את זה
לשרהלה שמחוני שאותה לא ראינו כבר מזמן
ושנינו ממש התרגשנו.
אחר כך עלו לשיר צעירים מקב' גבע עם הרכב כלי של תזמורת רוק. הם שרו וניגנו משירי הגבעטרון בסגנון רוק כבד
או מה שזה לא היה. הם שרו בסדר, "מקצועי" ומושקע. אבל בהשוואה לגבעטרון ה ה ו א
יש לנו מה להעיר: מה שהחברה האלה
צריכים לעשות עם עצמם זה לברוא מחדש שירים מהלב ומנגינות ועיבודי מ ק ו ר שמתאימים ומייצגים את עידנם ואת ראשם ואת טעמם. שיעזבו את הגבעטרון לחוד ואת הרוק לחוד.
********
(צונזר לגמרי במהדורת העלון)
יש לנו ילד שכן ששמו שָׁקֵד שאנחנו קוראים לו שָׁקֵיידַלֶעךְ
הַקְנֵיידָלֶעךְ. זה לא מזיז לו, הוא שם
עלינו קצוץ והוא אוהב להתעלל ולהסתולל בנו: משליך אבנים, ברזלים או סתם צועק עלינו,
מה שבא קודם. אנחנו עושים לו פרצופים מפחידים והוא מתפוצץ מצחוק. הכול
ברוח טובה.
באחה"צ אחד קילנענו מהסטודיו למעלה לאכול וראינו
אותו עם האמא איילה ועוד כל מיני. הוא ראה
אותנו ותיכף עבר לנוהל קרב. הפעם החלטנו
להיות מפחידים במיוחד והשתמשנו בקריאות השְׁוִויץ של העקרב מהסיפור של עודד בורלא
"הצב והעקרב". הסתערנו קדימה
ונבחנו: אני עוקץ! אני נושך!
תעופו מפה כולם! וכולי, הכול לפי הזיכרון.
כצפוי התחיל שקד להתפוצץ מצחוק. אבל אנחנו לא שמנו לב שמאחוריו היה חבר שלו. החבר הזה קוראים לו עֵדֶן ארמוזה, שלא מכיר בכלל את המשחקים הפראיים של
החמורים עם השקדים. ההוא חטף תַּבְהֵלַת
אימים ואימא שלו לקחה אותו משם מהר ורחוק. למחרת
ראה אותנו אבא של עדן ואמר לנו שהילד לא הפסיק להתעורר כל הלילה וצרח שאָמֵן רוצה
לעקוץ ולנשוך ולדרוס אותו ושזה לא יפה כל הסיפור.
באותו הצהריים טסנו לכולבו, אחרי שביררנו אצל האימא נועה
מה הילד אוהב, וקנינו חמש ביצים עם הפתעות בפנים וגם שמנו אותן בתוך קופסה יפה
בצורת כוכב. אחר כך עשינו אמבוש לעדן
ולאימא שלו על יד הבריכה. כשהם הגיעו
ביקשנו סליחה וניסינו להסביר לעדן הקטן מה כל הבלגן הזה היה והעיקר שלא יחשוב
עלינו דברים רעים באמצע הלילה. עדן סלח לנו (ילד טוב) ובאמת, בושה וחרפה שחמורים
זקנים ישתוללו ויגלו כזאת חוסר רגישות.
בקלנועיות חמורית מִתבַּיֵישָת
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה