לפני כמה ערבים (בעצם כמעט בכל
ערב) שוב שמענו וראינו קצין אחד, שהסכים לנדב אינפורמציה לכרמלה מנשה, על מה
שקורה. על שאלתה הפשוטה של הגברת הסימפטית, "מה קורה?" ענה הבחור בזו הלשון: "היות ולמעשה, בנקודת הזמן הזאת, מה
שזורם, זאת הנחת העבודה של הסד"כ
שלי, שנכון לעכשיו יש מבצע מתגלגל
של סיכול ממוקד, וזה לא מתחבר לנושא הבט"ש שהוא לא בתחום, מפני שרמות המחירים
שם, מחייבות הקטנת עלויות וזה לא יעלה על הדעת.
כרמלה מנשה הבינה על מה הוא מדבר
(או שעשתה את עצמה מבינה) והמשיכה לשאול כל מיני דברים. אבל אנחנו לא יכולנו יותר. למה?
מפני שכמו מסמר במוח, נתקע לנו החשד
שהקצין הזה משתייך לגזע טווסי הלשון, שזה
מין של אנשים שחמור ממוצע על קלנועית, חש כלפי התבטאויותיהם, תיעוב טבעי.
אין לנו מושג מי ממציא את העברית
הזאת, שמגיעה גם ל"קול ישראל", רחמנא ליצלן. אבל מי שמשתמש בה באינטנסיביות משגעת הם אלה
ש:
1.
שפת -אמם
דלה והם גם לא קראו בחיים שלהם יותר מדי ספרים.
2.
הם
כ ן קוראים שפוטים של הכותרות בעיתוני הספורט.
3.
אין להם שום דבר להגיד, מי יודע מה, אבל יש להם
פטנט נגד זה.
4.
יש להם מחסן ממולא וגדוש ביטויים של לשון מנופחת
בהרבה כלום.
5.
הם סבורים שהשימוש בשפה כזאת יעשה אותם י ו ת ר
חשובים ממי שהם משוחחים
איתו.
6.
אם
אין להם מה להגיד אז, אוטומטית, הם שולפים ושופכים צרור מהמלים
הגואלות האלה. זה מציל את המצב בצ'יק.
בסך הכל, מה אמר הבחור? הוא אמר שהחברה שלו נכנסים לפגוע ישר באויב כי
סתם שמירה, לא עוזר. אבל בשביל לעשות
עלינו הרבה רושם מוחץ, הוא העלה לנו את רַף ההערצה לדמותו הכריזמטית, ככה:
הוא אמר "הֱיוֹת". זה משהו נמלץ וחובק עולם(לא טוב היות האדם
לבדו) כמו מלאכת החיים. טווסי הלשון
משתמשים בו במקום "מפני" או "בגלל", שגם אותן לא צריך פה
בשביל שום דבר חוץ מלנפח את האוברטורה.
הוא אמר "למעשה". ההקדמה "למעשה", צריכה ללמד שכל מה
שנאמר קודם לכן, בכל עניין הוא לא נכון או לא מספיק או לא מדוייק ובעצם, צריך
לראות את הכל באופן שונה. גם כן טוב
לווליום גבוה של פתיחה לאפסיות שתבוא להלן.
הוא אמר "בנקודת הזמן
הזאת". להזכירנו שיש מידות או ערכים
או הווייה של זמן גם לפני מה שהוא אומר
וגם אחרי מה שהוא יגיד ושעל הכל חושבים הרבה גאונים במפקדה שלו. לא סתם חושבים, אלא בעזרת מחשבי-על. למה הוא לא
אמר בפשטות: "עכשיו" או
"עתה"?
והוא המשיך: "מה
שזורם". היום יש קליינטיות שנכנסות
לחנות בגדים ומבקשות "איזה וֶסְט מוֶרסַאצֶ'ה, כן או לא, העיקר שיזרום
איתי". זה, בערך, ההקשר.
והוא אמר: "הנחת עבודה". שואלים כל קצין משטרה אחרי פיגוע, מה עושים
השוטרים? והוא יגיד: "הנחת העבודה של המשטרה היא שהמחבל עוד בשטח והנחת
העבודה היא גם שיש מי שהביא אותו
הנה". הביטוי "בהנחה ש…"
הוא עברית נסבלת. למה צריך להניח את
העבודה ?! בהנחה של מה עובדים עלינו?!
אפילו למרנינה יש בכל בוקר הנחת
עבודה של כמה מאות סנדויצ'ים שצריך למכור ל"מייטרוניקס". אצלה, לפחות, יש גם עבודה וגם משהו מונח בתוכה,
שאפשר לאכול אותו בתיאבון. נדמה לנו
ש"הנחת העבודה" התפלחה אל לשון טווסינו ישר מהחדר הסגלגל של הבית הלבן,
ששם יש "ניירות עבודה" (ולא ניירות לכתיבה) ומלשון הטווסים - ישר אל
מהדורות החדשות של "קול ישראל".
ואף אחד לא עושה כלום בנידון. והבחור בטלביזיה המשיך: "סד"כ". צ"ל שהכוונה היא לסדר גודל הכוחות (נדמה
לנו).
פעם היה לנו מדריך-יועץ-משקי, מקב'
חניתה. בדיעבד, לא היה לו מה להגיד (וככה גם המשק של הייעוץ הזה נראה) אבל כל מילה שנייה
שלו, בכל משפט, היתה "סדר גודל".
בלי למצמץ מסדר הגודל, הוא היה פולט משפטים כמו: " על סדר גודל של
שבעים דונם עם סדר גודל של אלף קוב מים אפשר לעשות סדר גודל של עשרה טון כרוב
שיכניסו סדר גודל של שלשת אלפים לירות , שזה סדר גודל של הכנסה לא מי יודע מה סדר
גודל."
מי שמשתמש בכאלה מלים, הוא בטח מי
שרוצה שיחשבו שהוא פרופסור לכלכלה, או שהיה יכול להיות, או שהוא עד היום חולם
להיות. העיקר - הסדר של הגודל.
והבחור אמר: "נכון לעכשיו", שזה נכון גם
לכל מה שאמרנו על "בנקודת זמן זאת" וע"ע.
אחר כך הוא אמר "מבצע מתגלגל".
גם במילה "מבצע" עשה השוק הישראלי מעשה-סדום, אותו אימצו טווסי
הלשון. פעם היה "מבצע -סִינַי",
שידענו מה זה. היום יש "מבצע"
חמרי ניקוי וצנוניות ב"מבצע" וגם שירותי מכון בריאות ב"מבצע". למה לא מוצאים מילה אחרת? "מבצע מתגלגל", בכלל, מסמר לנו את
השערות. לעניות דעתנו ולמיטב שיפוטנו, הרי
שמה שנָע, או זז, הפוך במאה ושמונים מעלות ממה שמתגלגל. "מתגלגל" זה לא יודעים לאן ולכמה זמן. כמו גלגל של ג'ון-דיר שמתגלגל במדרון או כמו
פורפרה חוּט או פורפרה שוֹט.
אחר כך הוא אמר, "סיכול
ממוקד". זה יִפְיוּף מעצבן של חיסול פשוט (הבא להורגך השכם
להורגו) למה ? להרוג אויב, בעיקר טרוריסט, זה לא מספיק יפה ?
אחר כך הוא אמר
"מתחבר". זה אותו דבר כמו
"זורם" וע"ע.
אחר כך הוא אמר
"נושא". פעם כשהיינו נהגים
במילואים, היינו צריכים לקחת את החביות זבל מאחורי המטבח הבסיסי ולשפוך אותן איפה
שהוא. כשניגשנו אל החביות ,ראינו שחצי
מהזבל שפוך על הארץ כי לא היו מספיק חביות.
מתוך רגשי אחריות חיפשנו ומצאנו את
הקצין שאחראי ואמרנו לו. הוא הציץ בנו
מלמעלה למטה והתיז: "אני מכיר
את ה נ וֹ
שֵ א. אתם תיקחו את מה שאתם
יכולים." ללמדנו שהאיש הזה לא מטריח
את עצמו לעסוק בשום דבר שהוא לא, לפחות, בסדר גודל של נ ו ש א.
הבחור
גם אמר "תחום". פעם היה לנו
מנכ"ל ב"אלאקס" שכשהיו
שואלים אותו איך זה יכול להיות ששלחנו מערכות לחו"ל בלי שום מקדמה? אז הוא היה משיב: "זה לא מה שמקובל
בתחום". ההיי-טק זה לא רק ענף או
מקצוע או סוג של תעשייה. ההיי-טק זה "תחום" שיש דברים מאד חשובים שיש
בתוכו וגם דברים קטני ערך שיש מחוצה לו.
יש מה שכן מקובל בתחום ויש מה שלא.
זהו. ולתפארת השפה העברית.
והמשיך
בחורנו ואמר לכרמלה מנשה: "רמות
מחירים". פעם היו מסתפקים ב"זה ביוקר" או "המחיר גבוה"
וכולי. היום אתה חוזר מהשוק ומספר
שפטרוזיליה זה עשרים שקל לקילו ונובחים עליך:
ברמות מחירים כאלה אתה קונה?! (כנ"ל בבורסה) מחיר- זה כלום. רמות מחירים- זה משהו.
הוא
אמר גם "הקטנת עלויות". זה
בדיוק מה שלעיל, אבל מלהיפך.
הביטוי
הכי מגעיל מכל הערימה הוא, כמובן "לא יעלה על הדעת" , בעיקר כשהוגים אותו בדרך המיוחדת להנהגה
ההסטורית של תנועת "גשר". מדוע לא להשתמש בשפה שגורה כמו: "בלתי אפשרי", או "לא בא
בחשבון", או "לא ייתכן" או (בלשון העם החביבה כל כך): "אין
חיה כזאת" וכולי. למה דווקא לא יעלה על הדעת? מפני שזה נשמע כמו עברית גבוהה? תנ"ך ?
עגנון? רמב"ם ? ומה שיותר מרגיז: על טהרת הלוגיקה של תורת מחשבת האנוש, בכל
שפה, א י ן ולא
י ת כ ן, כזה דבר, כמו "לא
יעלה על הדעת". אם חשבת ואמרת משהו זה סימן שהמשהו הזה עלה בדעתך, כמו
שמיליארד דברים עולים כל יום בדעתו של כל אחד, בלי קשר למציאות.
בקלנועיות
חמורית
אמן, לא יעלה על הדעת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה