על נקניק בּורים, על אכזבה לטובה מ"הארץ" ועל זֶרֶש. (79)

גם בשביל התיעוד וגם בשביל בלוטות הזיכרון של הטעם, יצויין שבאחד האתמולים בערב יכולנו לאכול בחדר האוכל "בּוּרְווּרְסט" עם בירה.   בירה לא שתינו, כי קשה לנו כבר עם זה, אבל את ה"בורוורסט" אכלנו ועוד איך, קשה או לא, מותר או לא.

ב1959 נקלענו לאפריקה הדרומית (רודזיה ודרום אפריקה) כשליחים לנוער. לא נכביר מלים על מה שלא רלוואנטי מזה, לרשימתנו.   אבל כמו שנחתנו ב"יאן סמאטס אירפּורט", הזמין אותנו מקבל פנינו, אחד, פול דה-יונג, לארוחת צהרים במסעדה של שדה התעופה. 

כאן היה ההלם הראשון.   הגיע סטייק "מדיום", בעובי של חמשה סנטימטר ובגודל כל הצלחת.    כל הסטייק היה נוטף  זום צהבהב- אדמדם (אתם יודעים ממה ?)  ובמרכזו ריבוע חמאה, ר"ל,  מקושט בפטרוזיליה.

בחיים שלנו לא ראינו כזה דבר.  אבל די מהר, ובעיקר במסעדה של בית המלון, "גרנד הוטל", בו התאכסנו בהתחלה,  בעיר בּולוויו, התברר לנו, בלי צל של ספק, או ספק של ספק,  שאוכל זה לא מה שאנחנו יודעים מה זה.

למדנו לדעת מה זה סתם סטייק ומה זה טי-בון סטייק ועשרות סוגי בשר קר ועשרות סוגי מרק חם, כולל מרק זנב-שור, שלא לדבר על פילה-סטייק ועל רם-סטייק  ועל סטייק  א-ל-פלאנק  ועל צ'ופס משלשה סוגי בהמות, דקות ועבות.  אז ושם נודע לנו שבכלל יש איזה 150 סוגי נתחים בבשר, כל אחד עם שם אחר. 

למדנו שם מה זה  דגים ולובסטרים ומה זה אורז בקארי(דלק טילים). כל זה ,שלא לדבר על מטעמי ה"הוט- דוג" ברודזיה של אז   ובד"א של אז, ששם זה  כ ל   ד ב ר    מהנ"ל  ח ו ץ   מהנקניקייה הנתעבת בלחמנייה, שמקבלים באנגליה.   ושלא לדבר על סנדוויץ' "דאגווד" ועל "מיקסט- גריל" ועל "צ'יז אנד ביסקטס"  ועל המבחר האדיר של המנות האחרונות:  החל ב"פיץ'  מלבה" (אגס בגלידה) וכלה באננס ענק או קטן, חתוך ופרוס וחמצמץ ומתקתק, שלפעמים בא דווקא עם הסטייק, על יד הפאפאייה.

מתוך מניעים של טאקט, אנחנו לא חוזרים למנות כאן את כל סוגי המטעמים העשויים  "דבר אחר" , מעושן ועל גריל ומה לא.   גם על ה"בולטון" נדלג, שזה בארצות ההם, כמו אצלנו פיצוחים.  היו שם (ואנחנו מקוים שעוד יש) עוד מיליון מיני מאכלים  שתקצר היריעה מלהכילם.  

אבל את מה אנחנו זוכרים לטובה יותר מהכל ?  את   ה "בורוורסט". בעברית זה אמור להיות "נקניק בּורים".  זה לאו דווקא המאכל הכי מיוחס שיש שם.   אבל זה מה  ש  א י ש י ת   אהבנו יותר מכל.  לא הכי עדין.  גם לא נראה הכי נחמד לפני שמכינים אותו.   אבל הכי טעים. לא יועיל.   מה שטעמנו באחד האתמולים אצלנו בחדר האוכל, היה בו הטעם של הדבר  ה ה ו א. לפחות זה.  רק של"בורוורסט" ההוא יש כמה תכונות קבועות, עליהן לא מוותרים, מימי קרוגר ועד היום:   א. זה עשוי מכל מיני בשר קצוץ, גס-  אבל מבשר ט ר י  שלא שחוט בדרך יהודית.   ב.  יש שם  מעיים (כמו בקישקע האורגינלי של הצ'ולענט), לא פלסטיק-סיליקון לאכילה.      ג. יש את כל התבלינים שטעמנו במה שאכלנו פה –  אבל שיש להם טעם יותר טוב ויותר חזק בקונסטלציה ההיא.

ד.  והכי חשוב:   "בורוורסט",  עושים רק על האש.  גם את זה שמגישים במסעדות. 

רק על האש.    מי שניסה, פעם, לעשות בורוורסט אמיתי, למשל, על מחבת במטבח, יודע שכל הבית מתמלא מעשן הניחוח.   הריח הזה לא פג במשך שבועות.

בטעימת ה"בורוורסט", אתמול, הייתה לנו  עדנה זוטא.  אשתנו, שלא נוגעת בזה, הפטירה:  " קיבוץ של משוגעים יש לנו.  אבל הם נחמדים."

רק שבוע חלף לו וכבודו של אלילנו מנוער, עַבֶּד, הוא עובד מיכאלי מעין –חרוד, כבר הושב, גם הושב למקום הראוי לו.    אפילו עיתון "הארץ" מהסופשבוע הקודם פירסם על לא פחות משמינית העמוד – מלים חמות על האיש.   שם גם צויין כי עבד נזכר שמונה פעמים ב"ילקוט הכזבים".   אנחנו ספרנו ,בהתחלה רק שבע ואצנו לתקן אצל זמרה, שלא תהייה בושה.

קשה שלא להדגיש את העובדה שהפעם  נמנעו תום שגב ותחקירניו מ"הארץ" הנכבד, לציין שוב ושוב שהיות ומדובר בחבר קיבוץ, צריך לזכור שהקיבוצים היום זה כנופיה של שודדי נדל"ן,  קרציות על כספו של כל העם היושב בציון וגם שהלינה המשותפת הייתה, בעצם, חממה לחלאת פאדופילים ר"ל.  שלא לדבר על כך שקיבוצים היום הם עושקי אלמנות ויתומים, שמוכרים בכסף את הצדיק ואת האביון בעבור נעליים.  על כך שבפעם הזאת, ואפילו בלבד,  שכחו להזכיר את כל זה, יתגדל וישתבח "הארץ".

החרה והחזיק בעקבות "הארץ"  ו"הדף הירוק",  גם עתוננו (לשעבר?) "הקיבוץ".

שם מוקדשים  לעבד, עמוד שלם, תמונה, קצת תולדות  ו כ  ל  הכזבים שמופיעים עליו בספר.    החברה של "הקיבוץ" דייקו יותר מקודמיהם (כולל אנחנו) ומצאו      ת ש ע ה  כזבים על עבד, ב"ילקוט הכזבים". בדקנו והתביישנו.

לא קשור להקודמים, שרעפים לפורים תשס"א :  אחרי שנים שלא, שוב היינו בנשף הפורים.  לא להיסחף, רק לאיזה חמישים דקות.  אפילו רקדנו.  אם המנתח, זה שתפר לנו ארבעה מעקפים, היה יודע מה שהסחורה שלו תעשה בפורים – היה מתעלף.  אחרי שיצאנו, מסתבר שהיו גם הופעות.  צוינה לשבח, במיוחד, ההופעה של  בנות נעל"ה  בכיכובה של אלינה אקסלרוד, הופעה משופשפת וגם נועזת ומפולפלת מכל בחינה שהיא.  בכלל, אנחנו התרשמנו שיש פה הרבה צעירים שמרגישים מצוין במסיבה, שעיקרה דיסקו, חושך, קצת כיבוד ואם אפשר – הרבה השתוללות וגם שתייה, והמסכה עוזרת הרבה.

זה כשלעצמו טוב מאד ומספיק לעצמו, בלי תירוצים.     רק שאין שום הבדל בין זה לבין כל נשף מסכות שאנחנו יודעים עליו  עוד מימי הרומאים למיניהם, עד לימי הביניים למיניהם ועד לפסטיבלי ונציה וריו דה –ז'נירו למיניהם.  בהתחלה כינו את זה סתם באכחאנאליה ( לטובת האל באכחוס, שאהב לשתות ולשמוח) וגם קרנבל.   היום קוראים לזה "פסטיבל".

עד כאן  הכל נחמד וטוב.   למה שלא יהיה עוד יותר נחמד וגם לא פחות טוב?    למה שבאמצע המחולות, יחד עם כל ההופעות ויחד עם כל ההשתוללות והחשק לעשות דברים שבסתם יום של חול לא עושים אותם, למה שלא יגיע איזה מלך שמן וטיפש ויזמין את המלכה להופיע בסטריפטיז לעין כל ?  זה יהווה פה איזה חריג?

ולמה, באמת למה, לא יופיע פתאום איזה דוד נחמד וינסה להשחיל למיטת המלך, את הלוליטה, שהוא לגמרי במקרה גם הדוד שלה ?  אה ?  לא ילך ?    ולמה שלא יקפצצו אל רחבת הריקודים איזה עשרה ממזרים משוגעים, שינתרו בשורה, אוחזים כל אחד בכתפי קודמו למיקפץ,  ושיצעקו את שמם בגויים, לפי קצב ה"למבדה"  ?   ככה:  אני פרשנדתא!  אני דלפון!   אני אספתא! אני פורתא! אני אדליא! אני ארידתא! אני פרמשתא!       אני אריסי!  אני ארידי! ואני אני אני -     ו י ז ת א !    ו י ז ת א !   תא!  תא!  תא!

זה יהיה ממש לא שייך ?     ומה יקרה אם המלך יניח ללוליטה לגעת בקצה שרביטו וגם לתת לה, ככה, עד חצי המלכות ?  מה ? אז ושתי, המלכה  המנוסה, לא יכולה לצעוק עליו שהוא  טמבל שלא בירר קודם  בא  י  ז  ה  חצי של השרביט, בדיוק,   תזכה , פתאום,  מלכת אסתר,  לעין כל ? !

ומה יהיה אם, רק בשביל פורים, כמו שאוכלים בשמחה למישהו את האזניים, אז גם יתלו שם את כולם,  ובראשם  את המן ואת זרש וגם  את בגתן ואת תרש ?  מה זה יקלקל למסיבה טובה שממילא יש בה כל מה שצריך:  רעש, חושך, ריקודים, שתייה כדת ומסכות וגם כיבוד קל ?

הלא ככה ,בכלל, גם נהייה שומרים יותר טוב על המסורת של היהודים, שזה בכלל גם באופנה,  בעידן הזה.

ל  מ  ה     ל  א ? !!!

                          בקלנועיות  חמורית

                          א  מ  ן  .