"פעם", סיפר חברו של אבנר
לשירות במילואים, החזקנו קו בצפון הערבה.
אולי זה היה בחצבה. היה שם מטע תמרים
והחברה היו נוהגים לעבור ולקחת בלי לשאול,
ממה שקטפו ועוד לא לקחו לאריזה. ביום ששי
אחד, כשנשארנו שם הרבה חברה תקועים לשבת,
הציע מישהו ללכת ולהביא תמרים. אבנר לקח
ג'יפ ואתו עוד שלשה מהפלוגה ונסענו.
כשהגענו למטע, אמרו החברה לאבנר שהנה, פה יש תמרים ובוא ניקח ונחזור. אבנר עצר, פיטם את מקטרתו במתינות והפטיר: מה זה ניקח ? אנחנו הולכים להביא תמרים. לא
לגנוב. תכף הוא נתן גאז והמשיך
לנסוע. החברה שאלו את אבנר לאן הוא חושב
שהוא נוסע. הוא אמר שנוסעים לקבל תמרים
ממי שהמטע הזה הוא שלו.
החברה נזפו באבנר ושאלו אותו מה
הקטע? המוישבניק הזה עוד עלול להזמין משטרה צבאית ולמי זה חסר ? אבל הוא
המשיך ישר לתוך אמצע המטע, איפה שהמוישבניק והפועלים שלו ישבו וארזו את
התמרים, אנחנו אתו על הג'יפ, גם מבואסים ,
אבל גם סקרנים לראות מה יקרה.
כמו שעצרנו ואבנר ירד וניגש אל המוישבניק, קרא זה לעומתנו בזעם: " מה באתם לי הנה עם ג'יפ ועם אם-שש-עשראים? הלא תמיד אתם סתם גונבים שם בקצה?" החברה לא אהבו את זה וגם הרגישו קצת לא
נעים. אבל אבנר ניקה את המקטרת, פיטם אותה
והדליק במתינות ואמר למוישבניק, ברצינות מהפנטת: " שלום. אנחנו מהיחידה שמחזיקה פה את הקו. נשארנו לשבת.
אפשר לבקש ממך תמרים, שיהיה לחברה שבת מתוקה ?"
המוישבניק נדהם וכמעט נפל מהרגליים
מרוב פליאה. "אתה רוצה להגיד
לי שאתה בא לבקש יפה, ככה סתם, תמרים
בשביל החברה" ? כך נהם
המושבניק בהשתאות גדולה. "זה בדיוק מה שאני מבקש," השיב אבנר.
בחיוך.
המוישבניק הביט לצדדים במבוכה ובחשד.
כלא מאמין למשמע אוזניו, הוא ניגש אל ערמת הקרטונים הארוזים בקפידה, נטל
משם קרטון תמרים משובחים ובעצמו העמיס אותו על הג'יפ. "שיהיה לכם שבת שלום, מאיזה צבא אתם בכלל ?" שאל, וכמו כולנו, היה קצת מבולבל.
וזה אחד מספורי המילואים של פלוגת השריון שלנו. כך סיפר
האיש, לפני חמש שנים, במועדון,
אחרי הלווייתו של אבנר. בננו
ואחינו. ת. נ. צ. ב. ה.
בקלנועיות חמורית
אמן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה