לפני
שבוע היה י"א באדר א' – והופ עבר. לא כתוב באיזה אדר זה י"א באדר. יום
הזיכרון הזה, כמו חג האחד במאי, בכלל לא מופיע בלוח השנה שעל שולחננו. אבל דבורה
דראכלר, מספר שלש בשמונת הרוגי תל-חי, שוב שורפת לנו את המוח. עד שלא נצייר אותה
וגם נחשוב עליה רגע בקול רם – היא לא תסתלק לנו מהראש.
לפני
שלושים שנים כתבנו מחזה – "דבורה שטרקמן". אפילו ביזרעאל ביצעו אותו בערב קריאה. אחר כך
ביימנו אותו ב"בימת הקיבוץ וזה רץ למעלה ממאה ועשרים הצגות. מי שאיכפת לה כל
מיני דברים הייתה שואלת: מי זאת דבורה שטרקמן, בדיוק? אנחנו היינו עונים: לא הייתה.
את השם הפרטי של הגיבורה במחזה שאלנו (בלי רשות) מדבורה דראכלר, הנ"ל. בהזדמנות זאת בא לנו לתפוס עם העלמה דראכלר
שיחת היכרות מחדש:
היא:
הַיי. מאיפה אתה יצאת לי? אנחנו: מפלשתינה-א"י. מהבית-ספר ומהתנועה של החולצה הכחולה. נולדנו
שתים-עשרה שנים אחרי שהרגו אותך בתל-חי בי"א באדר, התר"ף. את היית בת
עשרים ושש בסך הכל? היא: בסך הכל. הגעתי מפּוֹדוֹלְיָה שברוסיה. אנחנו: זה איפה שבֶּרְקָא פּוֹדְקוֹבָה נלחם
בטוּלְצִ'ין? איפה שנֵמִירוֹב, גזירות ת"ח וההיידמקים? איפה שקַמִינְיֶץ
פּוֹדוֹלְסְק והפרנקיסטים? היא: בדיוק.
אנחנו:
זה גם איפה שהאבא שלנו נולד, שלש שנים לפני שעלית ארצה. כשהוא היה ילד אז היו שם
בדיוק אותם הפוגרומים. היא: נכון. אבל שם
גם היו, פעם, הבעל-שם-טוב והרבי נחמן מברצלב.
גם העבד של בשביס זינגר התרוצץ שם בין הרגלים. מתישהו.
אנחנו: נולדת ב1894. מה בער לך לבוא הנה ב1913 ? לחטוף פאלאקות מהתורכים? היא: בער לי לבוא
בשביל מה שאמרת קודם ובשביל מה שכתוב בתנ"ך.
החלום שלי היה להיות פועלת עברייה, ציונית-סוציאליסטית וחלוצה בעבודת
האדמה. הגעתי לבדי ישר מכפר בפודוליה לכפר
בתל- עדשים. שם הסתדרתי. אנחנו: להיות בחורה אחת בת תשע-עשרה עם עשרה שומרים
מלוכלכים ורעבים, זה מה שנקרא להסתדר? בזבובים? בבוץ? בחרא, באבק ובזוהמה?
היא: כן. מה
יש? הנוּן היחיד היה שאני והחברות שלי
היינו צריכות לעשות מרד נשים בשביל שישתפו אותנו בכל דבר. אנחנו:
על זה שתכבסו ותבשלו ותנקו ותגדלו
את הירקות, בטח לא הייתן צריכות לעשות מרד. על מה עוד לא עשיתן מרד, אם לא איכפת לך לספר
את זה אחרי שמונים ושלש שנים?
היא: דוּ הַאקְסְטְ אַ צַ'איינֶעק. (אתה מקשקש בקומקום)
אנחנו: על טרומפלדור יש כמה שירים שאנחנו יכולים לזכור
בכל רגע: "עלי גבעה שם בגליל", "בגליל בתל-חי", "בין איילת ומטולה" ובטח יש עוד.
כולם על הגיבור הגידם. איך זה שעלייך אין
אפילו שיר? היא: עם פרוטקציה של ציפורה
זייד הגעתי לגליל והייתי בחמארה, בכפר-גלעדי ובתל-חי הרבה זמן. טרומפלדור הגיע מטעם המוסדות רק לזמן קצר. שרה צ'יז'יק ואני כיבסנו ובישלנו גם בשבילו.
המשוררים אברהם ברוידס, אבא חושי וזאב
ז'בוטינסקי לא חשבו שעל זה שווה לכתוב
שירים.
אנחנו:
אבל זה טרומפלדור שאמר שטוב למות בעד ארצנו.
מה את אמרת בהזדמנות ההיא? היא:
צעקתי שחטפו לי את הנשק. אחר כך התפוצצתי יחד עם כולם. אנחנו:
אולי אתן ולאו דווקא הוא, אולי אתן הגיבורות ה א מ י ת י ו ת של תל-חי ?
טרומפלדור כבר היה קצין בצבא הרוסי והבריטי. הוא ידע מה זה מלחמה. מה היה לשתיכן לחפש שם בתל-חי, בי"א באדר
ההוא?
היא: שלשה דברים.
אֵיינְס: לעשות את כל המשק-בית ובחיוך לגדל גם ירקות ופרחים, שלא יהיה שם כל כך נורא. צְוֵיי:
להוכיח לגברים שובניסטים שבשביל "בדם ואש יהודה נפלה בדם ואש יהודה
תקום" –אנחנו טובות בדיוק כמותם, לפחות.
דְרַיי: להתנצל שם למעלה בפני בעל שלא היה ובפני ילדים שלא נולדו על זה שלא
היה לי אותם עד גיל עשרים ושש וחבל. עכשיו
בַּיי. אני והתולדות צריכים קצת שקט.
בלי שום
קשר מיהרנו, סתם ככה, לחפש בספר הטלפונים. בן-רגע מצאנו ארבעה דראכלרים: אחד
בטבעון, אחד בחיפה ושתיים בחולון. עם איזה קשר, נזכרנו פתאום בעוד שיר:
בְּלֵיל י"א בַּאֲדָר
אִישׁ
לִפְנֵי מוֹתוֹ אָמַר:
טוֹב
לָמוּת, לָמוּת בּגִיל
בְּעַד
אַרְצֵנוּ בַּגָלִיל.
את השיר
הזה למדנו בגן של מַנְיָה וְפְרַנְיָה ברחוב שפינוזה בתל-אביב, לפני ששים ושש שנים
כשהיינו בני שלש-ארבע. חינוך אמיתי מתחיל
בגיל הזה עם השירים האלה.
בקלנועיות חמורית
דבורה דראכלר הי"ד (1894-1920)
ויבל"א – אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה