יום ראשון, 26 ביולי 2015

על המיית הצוצלת ועל עולם משוגע או לא. 84

בארבע אחרי הצהריים של שבת פיגועים, מספרים בחדשות: החבר פוטין, נשיא רוסיה, מגנה בחריפות את תגובת ישראל על הפיגוע האחרון בנתניה.  אין פרופורציה בין הפיגוע לתגובה.   כך החבר פוטין.    האייטם הבא במהדורה, זה שהצ'צ'נים בצפון צ'צ'ניה, הרגו ששה חיילים רוסים, מפני שאלה התקיפו אותם במחוזות העצמאיים שלהם.

בתגובה הרגו הרוסים איזה עשרים צ'צ'נים, למען הפרופורציה ולמען ההגיון שבשיגעון. גם למען הצדק שברשע והיושר שבצביעות ובעיקר בשביל לשמור על תקפות המחירון,  שאף אחד לא יתבלבל, בכמה שכל דבר עולה.

אז זה כן עולם משוגע או זה לא עולם משוגע?    בשנים האחרונות, איך ישבנו, גם בכינו בזוכרנו את פליטי קוסובו?   אפילו בגדים אספנו בשבילם, בשביל האלבנים המסכנים. גם שלחנו לקוסובו בית חולים ואת תנועות הנוער, בשביל לרפא ובשביל להצהיל ובשביל מה לא.  שלא לדבר על זה שכולנו גם נגעלנו נפש, מאחד, סלובודן מילושוביץ', שאנחנו וגם כל העולם הנאור, פשוט לא יכולנו לראות בשקט את מה שהוא עולל.

איך שהוא שלח מסרביה אל תוך קוסובו, קלגסי קומנדו רעולי פנים, שרצחו וגירשו ואנסו והבריחו מיליונים  להתקבץ במחנות פליטים, בכל הארצות שמסביב לזירה.  איך שהתברר שאולי יש פה איזה עוול של מאות שנים, של דיכוי אלבנים על ידי סרבים וכולי, וכולי, וכולי.

ואיך שזה נגמר בינתיים, אנחנו כבר יודעים. למשל: האמריקאים ונאט"ו חירבו את סרביה ולא השאירו שם גשר על נהר. ולמשל:  פתאום מתברר שיש איזה 20.000 ילדים  שנולדו בקוסובו, במשך המלחמה, לנשים אלבניות מאבות סרבים אלמונים, שאף אחד ואף אחת בכלל לא רוצה לשמוע מהילדים  האלה. בעיקר לא מאיך שעשו אותם.  למשל.

לעומת כל זה, היום, גם בחדשות וגם באינטרנט וגם בכל מקום, שומעים פתאום על מרד במקדוניה.   מקדוניה, כידוע, נמצאת על יד קוסובו, אי שם באמצע הבלקן הפסטורלי והסייסמולוגי ומורעד האדמה.

המורדים שם זה אלבנים, שבכלל, הם כמעט חצי מאוכלוסיית מקדוניה  ואפילו יש להם, במקדוניה, לא פחות מחמש מפלגות.  שתיים בתוך הממשלה ושלש באופוזיציה. יש אלה שעושות מרד מדוכאים ואינתיפאדאת כבושים, נגד הממשלה, בעזרת טנקים  תוצרת רוסיה.   יש אלה שעושות את ההיפך, גם כן עם טנקים מתוצרת רוסיה.

כל מה שהם דורשים, המורדים המדוכאים האלה, זה רק  זכויות שוות, זה רק צבא של אלבנים במקדוניה, זה רק אוניברסיטאות אלבניות במקדוניה וזה רק הכרה דה-יורה בכל מה שרק צריך להכיר אצל האלבנים המקדוניים  האלה, שעוד לא מוכר.

ופתאום מתברר, מה שאנחנו לא ידענו, ביושבנו על גדות הדרינה ובזוכרנו את פליטי קוסובו, ש  כ  ל    המדינות שם, בסביבה, עושות עכשיו במכנסיים, מפחד. אנחנו לא ידענו (כאילו שזה מה שקובע) שגם ביוון יש המון אלבנים, שבמקדוניה יש המון אלבנים, שבסרביה עוד יש, שבאיטליה גם כן יש (וראינו כמה צוענים אלבנים יש שם, בסרט מצויין אחד), שבהונגריה יש אלבנים, שבבולגריה יש אלבנים, שבסלובאקיה יש,   שבקרואטיה יש , ושגם בבוסניה לא חסר.

וגם שבאלבניה יש כמה מיליונים של אלבנים, בלי עין הרע,  שרק טורקים לא פוחדים מהם.   אבל כל השאר -  משקשקים מאד מאד.    למה? מפני שסיפור קוסובו הולך לחזור על עצמו  א צ ל ם,  בדיוק כמו שהוא התחיל בסרביה ובדיוק כמו שהוא ממשיך במקדוניה.

וזה מצלצל אצלנו מ ש ה ו, בפראות, במעמקי המוח הסנילי.   רק לא בטוח,  מ ה ?
אולי זה דינדון התנחלויות.  אולי זה גונג הר הבית.  אולי זה עינבול זכות שיבה, או אולי זה סתם ההד הענוג של פעמוני ההתעופפות  לים ?



בכלל לא קשור להקודמים.   כאלה שירים גם לא מגיעים בעידן הזה לשום פסטיבל.

                                          עַל כֶּתֶף הַר פּוֹרֵחַ
                                          כְּפָרִי זֶה הַקָטָן.
                                          לַמֵרְחַקִים שׁוֹלֵחַ
                                          פַּרְדֵס, שָׂדֶה וַגָן.

                                          רָחוֹק מִשְׁאוֹן עָרִים הוּא,
                                         עַל פְּנֵי כָּל הַמֵרְחָב.
                                         יְרוֹק דִגְלוֹ יָרִים הוּא
                                         עִם נְקוּדוֹת זָהָב.


את הפסטורלה הציונית-יישובית שלעיל, לימדו אותנו בכיתה א' בבית החינוך בצפון, שברחוב פרדיננד לסל, פינת אדוארד ברנשטיין, בצפון ת"א. את המנגינה, שלעולם נשארת, אפילו שהימים חולפים, אפשר להגדיר  כ"נעימה בנופך רוסי-אוקראיני עם קצת אידישקייט מזרח ארופאי".

זה היה לפני ששים ושתיים וחצי שנים.  בערך.

בעת האחרונה, אחורי חלון השירותים שלנו, בחוץ, מתיישבת לה צוצלת אחת. צוצלת, אבל לא סתם צוצלת.  כל הצוצלות מְצוֹרְלְלוֹת סתם גוּר. גוּר. גוּר. או רוּל רוּל רוּל.    הצוצלת הזאת משמיעה בדיוק שחוזר על עצמו -  שבעה מקצבי תווים: קו, קו!  קו, קו, קו,  קוווו,  קו!!! גם מקצב וגם צלילים.

ואי אפשר לטעות.   ז א ת   המנגינה של השורה הראשונה של השיר   ה ה ו א.
היא קצת מבלבלת בין מינור למז'ור אבל זה, זה!    איך זה?  מאיפה?  למה דווקא זה?   איפה היא שמעה  את השיר הזה ?  מתי בכלל?  ומאיפה לנו לדעת?

                             בקלנועיות   חמורית                  
                            א  מ  ן .


אין תגובות:

פרסום תגובה