את הטלביזיה האחרונה שלנו קנינו לפני, אולי עשר שנים , אכבַּר טלביזיה, "בְּלָאוּפּוּנְקְט". קנינו אותה אצל מי, אם לא אצל האחים שטראוכלר, בתחנה המרכזית של "אגד" בעפולה. כבר חמישים ואחת שנים, בשבילנו מוצרי חשמל זה "דושניצקי", בשדרה על יד "אתא" (איפה אתא?) ובשבילנו פטיפון (איפה פטיפון?) ורדיו וכאלה, זה "שטראוכלר". נכון שקנינו גם אצל אחרים. אבל אצל האחים שטראוכלר תמיד קנינו מכשירי טרנזיסטור, מיקרוגל, רמקולים, טלביזיה וכבר שכחנו מה עוד.
כבר איזה שנתיים שהמשפחה ובעיקר
הנכדים, לא מתאפקים להתבדח על חשבון
הטלביזיה הזאת. הצבעים שלה, האיכות שלה
ובכלל, מי מחזיק כזאתִי טלביזיה מצ'וקמקת,
שהחמש דקות הראשונות אצלה זה בּיָרוק ורק אחר כך זה בצבעים. אנטון, בכל ארוחת-ערב, מקדיש, לפחות, חמש דקות
של ארס ולעג על זה שאנחנו לא מסוגלים לקבל עצה חכמה ולקנות, כמו כולם, משהו במבצע וגם לעבור כבר
מהממיר הישן, כמו הפרצוף שלנו, לממיר דיגיטלי כמו בן-אדם, עם המון כדורגל וחבילות
סרטים ומה לא.
לקח איזה שנה של כן ולא ולמה ומתי
ואולי, וסיכמנו לקנות טלביזיה. כמו שכמעט
סיכמנו, אז איזי עשה עלינו סרט. כששמנו את הסרט בוידיאו שלנו (בן 20) היו רעשים נוראים שאי אפשר לסבול.
איזי נשבע שזה לא הסרט ושהוידיאו שלנו לא שווה אפילו לתחת של הפחזבל. אז
החלטנו לקנות גם וידיאו חדש. עוד הרבה
לפני זה, בפרק ה59 של "ויוה" על
ההיא שאוהבת את ההוא, תמיד ודווקא בין תשע לעשר בערב, סוכם סופית, עם
אשתנו, שבלי עוד טלביזיה, זה לא ילך.
אחרי כמה בירורים , הגענו
שוב לשטראוכלר בעפולה.
עכשיו הם קוראים לעצמם "בֶּסְט- בַּיי". החנות היא באותו מקום, לא עם אותם הפרצופים,
אבל עם אותם הבעלים. בדוכן השמאלי הקביל
את פנינו בחור נמרץ ומסביר פנים. אמרנו לו
שאנחנו מתכוונים לקנות טלביזיה "סוני" 29 אינטש ומכשיר וידיאו ואולי גם טלביזיה 21 אינטש וזרוע לטלביזיה
הזאת. הבחור זקף אוזניים והתחיל להלל
ולשבח את הסחורה למיניהַ. אנחנו קטענו
את הנאום ואמרנו לו כך:
את הכל אפשר להשיג ב"קוסמוס" ואצל אחרים,
יותר בזול, אותה סחורה. אנחנו באים אליך
כי אתה שטראוכלר ואנחנו מצפים
מִמְכֶם שבתמורה לכספנו, אתם תביאו את הכל
אלינו הביתה ותרכיבו ככה שהטלביזיה והוידיאו
והממיר שיש לנו, כולם יעבדו בהרמוניה, כמו שצריך, בלי תירוצים ובלי שפתאום
משהו לא עובד, בדיוק אחרי שאתם הסתלקתם.
"בשביל זה אנחנו כאן"
הצהיר הבחור, אבל הבליע הסתייגות: לא כולל
התקנת הטלביזיה הקטנה, הזרוע , וזה.
עיקמנו את הפרצוף אבל שתקנו. ממילא
זה לא ילך באותו רגע. עם הקטנה נסתדר
איכשהו אחר כך, לבד. יפה. אחרי שהוא מיחשב את כל הקנייה וגיהץ לנו את הכרטיס ל18 תשלומים (אנחנו
אופטימיים במה שנוגע לאורך חיינו), חזר והבטיח, בלי למצמץ, שישתדל, בלי
סָפֵק, לסַפֵּק הכל לפני החג (ליל הסדר),
מקסימום בהתחלת חול המועד.
בטלפון הראשון התברר לנו שלפני החג זה לא ילך. בטלפון השני אמרו לא לקרוא לטכנאי שצריך לבוא
ולתת הדרכה, לפני שהטלביזיה והוידיאו כבר הגיעו.
בטלפון השלישי התברר לנו שהבחור שמכר לנו את כל זה, נמצא בחופש, אבל אנחנו
מטופלים.
בטלפון הרביעי רצינו לוודא שהבחור
מההדרכה יגיע, באמת. בהמשך השיחה הובהר
לנו מ"גיל אלקטרוניקה" (זה מאיפה שהבחור צריך לבוא) שלא מעניין אותם
הרכבת וידיאו וחיבורים לממיר ושום דבר, חוץ מהטלביזיה "סוני". בטלפון
החמישי שאלנו את השטראוכלרים, איך זה? הם
אמרו שזה לא כך והבחור של ההדרכה יעשה כל מה שהבטיחו. הטלפון הששי כבר היה אחרי החג השני, מאיזה
משאית שבדרך.
האוטו הגיע. ממנו הוריד, נהג מנומס, ש ל ו ש
טלביזיות ווידיאו וזרוע. אמרנו לו
שאנחנו קנינו רק טלביזיה אחת גדולה ואחת קטנה.
הוא אמר שלא יכול להיות ושבהזמנה
הזאת יש ש ת י קטנות ואחת גדולה.
אנחנו ל א השתעשענו באפשרות להסכים אתו ושעד שהם יעלו
על זה, יחול חוק ההתיישנות ואנחנו נקבל טלביזיה "פילוט" במתנה. הכרחנו את הנהג להעמיס את המיותר על המשאית. בטלפון, הבהול, השביעי, התברר לנהג שאנחנו צודקים. בטלפון
הנמרץ, השמיני, שאלנו למה הנהג לא מסכים לפתוח את הקרטונים ולבדוק, לפחות,
שהמכשירים, בכלל, עובדים. השטראוכלרים
אמרו שהוא מאה אחוז יעשה את זה, אבל הוא צחק, כי הוא מתורגל .
התרגיל שהוא יעץ לנו, בכנות,
לנסות, זה לכתוב הערה על הטופס של הקבלה
"שקיבלנו את הציוד בלי שנבדק" וגם לחתום בזעם, כמקובל בכאלה קבלות. הטלפון התשיעי היה מאלה שנותנים הדרכה למי
שקנה "סוני", לא חשוב אצל מי.
שאלנו אם ירכיבו את הכל וכולי וכולי.
אמרו ששום כוּלֵי וכלום גוּלֵי. זה
לא העסק שלהם. הבחור הגיע, לא לפני
שוידא, פלפונית, באופן מוחלט וברור ומעבר לכל ספק, שהוא ל
א מרים שום טלביזיה מהרצפה אל
המדף, כי יש לו פריצת דיסק בגב. את
הַלְהָרִים עשינו אנחנו בחצי חמוריות קלנועית ובחצי שכנות טובה של נִיקֶט (הוא, עם שסתום דולף מפלסטיק, בלב. אנחנו עם הכמעט שבעים שנים, עם ארבעה מעקפים
בלב ועם גב דפוק, מימי החציר ושקי הגרעינים).
הבחור המדריך, מהיר התפיסה, קלט
מהר שאנחנו כבר חסכנו לו את נעיצת התקעים לחשמל ולאנטנה ושהמכשיר עובד, בלי הממיר
ובלי הוידיאו. אנחנו שאלנו אם הוא מתכוון
להרכיב הכל בכל. הוא אמר ששטראוכלר זה לא
המעביד שלו ואם הם רוצים שהוא יעשה משהו בשבילם, מעבר להדרכה, אז שיביאו לו הזמנת עבודה להצעת מחיר, כולל
מע"מ.
אחרי זה הוא הסביר לנו קצת על
הטלביזיה "סוני". כשנוכח שאנחנו מבינים אנגלית, סיים את ההדרכה
ב"השאר כתוב פה בחוברת".
זהו. עכשיו הוא רצה ללכת ושנחתום
לו וגמרנו. הייתה דממת מבוכה. בשארית הפכחון והאומץ, התחצפה אשתנו לפני
הבחור: " אם לא ראיתי את הטלביזיה הזאת עובדת עם הוידיאו ועם הממיר, איך אני
יודעת שהיא בכלל יכולה לעשות את זה?"
על זה לא היה לבחור מה להגיד. אחר
כך הוא הציץ לצדדים וראה, לא בכוונה, את המאחורנית של הוידיאו הישן שלנו ושאל,
כבדרך אגב, אם גם בוידיאו החדש שקנינו, חסר הכבל מהתקע הזה לשקע ההוא. לנו לא היה מושג על מה הוא מדבר. אז הוא אמר שצריך כזה כבל. ב 35 שקל צנועים, הוא ירוץ לאוטו שלו ויביא לנו
כזה כבל.
אמרנו לו, קדימה. תוך רגע הוא חזר עם הכבל. בשביל לשים אותו הוא כבר היה מוכרח לפתוח את
הקרטון ולהוציא את הוידיאו החדש ולתקוע אותו בתקע ולחבר לטלביזיה ולהראות לנו איך
ואיפה זה עובד. לא בכוונה, בסתם קליק של
גורנישט, הוא גם חיבר את הממיר לכל התחנות שצריך.
אשתנו שאלה אם אפשר לחבר גם את האזניות הישנות האלחוטיות לטלביזיה
הזאת. לקח לבחור עוד רגע, עד שמצא בתחנת
הרדיו של האזניות, איזה מתג שאם מרימים אותו זה עובד גם בטלביזיה הזאת. כמו גדול.
אחר כך הוא שתה חצי כוס מיץ, לקח את ה 35 שקל ואמר שלום.
אנחנו עדיין מחכים לטלפון
העשירי. לפי ה"דיל" שעשינו,
אמורים השטראוכלרים לקבל את הטלביזיה הישנה, תמורת הנחה על הקטנה. אנחנו לא נביא
אותה לשם כי את זה אנחנו משאירים לטלפון העשירי הזה, שבו נדקלם להם את כל
הנ"ל. לכל מי שמתכוון, גם כן, לקנות
כאלה דברים, אנחנו, לא מ מ ש, אומרים לו, לא לקנות בשטראוכלר. אנחנו רק מקווים שלפני זה, הוא, לפחות, יקרא את
כל הקלנועיות החמורית הזאת, מה שאנחנו לא
עשינו, בדיעבד, לפני שכתבנו אותה.
בקלנועיות חמורית
א
מ ן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה