יום רביעי, 29 ביולי 2015

ארבע-עשרה שעות של טילטול. 139

 
לזרוק בוץ פעם ועוד פעם –  בסוף משהו יידבק.  זה מה שאליקים הַעֶצְנִי, כיום תושב קריית ארבע ולפני חמישים שנים דמות בולטת ב"שורת המתנדבים" הזכורה לא רק לטוב, עושה במאמר שכותרתו: "צומת היסטורית בגבעה 26", ב"ידיעות אחרונות", 21.1.2003. 
במאמר מועט מצליח העו"ד העצני להגיד מרובה.   אין לנו חשק לגעת במה שהורים שכולים אומרים כדי לגרש מתנחלים מביקור תנחומים.  אין לנו שום חשק לחשוב עוד פעם בקול רם אם בר-כוכבא כן היה גיבור גדול או בדיעבד – לא ממש סמל לאחריות אמיתית לגורל עם ישראל. רק על  שני משפטים שיש במאמר בא לנו להעיר:  על אחד תוך כדי קינוח הבוץ מהעיניים ועל השני תוך כדי תחושת שותפות אבסורדית  בינינו לבין אליקים העצני ושו'ת.  אומר העצני בין השאר, על נתי עוזרי, זה שאוהביו טילטלו  במשך ארבע-עשרה שעות את גופתו  וקיללו לזכרו: "הוא היה מראשי "נוער הגבעות" החוזרים לעבודת האדמה, ממשיכי דרכם של טרומפלדור וא"ד גורדון, שנתגלתה מחדש ביש"ע."

 בטוח שטרומפלדור וא"ד גורדון מתהפכים בקבר רק מלדעת שיש מי שמשווה אותם ל"נערי הגבעות".  טרומפלדור הוא סמל לקוממיות ישראל והקרבה עצמית על בטחון ההתיישבות.   א"ד גורדון הוא סמל לשיבת העם אל אדמתו, לחיי עבודה,לבריחה מחומרנות ולשאיפה לחיי רוח עשירים.  האנשים האלה פעלו בתחילת המאה שעברה, קרוב לתחילת הציונות, כשמדינת היהודים הייתה חלום מתוק – לא על גירוש עם אחר מאדמתו על ידי אזרחי מדינה יהודית. ועוד אומר אליקים העצני בסוף מאמרו: "בחזית הזאת, של יוּדֵיאָה או פלשתינה, מוסרים את נפשם, כמעט  יום יום מטובי בנינו, ובגבם שנאה מבית".      אדון העצני:  אתה יודע שאתכם מכנים פה, במדינה הזאת – "מחריבי המדינה", "חיים על חשבון אחרים", "פאנאטים", "פאשיסטים", "משוגעים מזיקים" וכיו"ב !?    אז אם  אתה יודע את זה, אליקים העצני החמוד: אז בטח אתה יודע שגם לנו קוראים בשמות כאלה.   איך ההרגשה?

                                                 בקלנועיות  חמורית
                             
א  מ  ן.

אין תגובות:

פרסום תגובה