תכלה
שנה וקללותיה. תחל שנה וברכתה. בשנה שעברה
היו לא רק קללות. אנחנו לא רוצים לספור כאן את כל הדברים הטובים שהיו
בתשס"ב, כנגד עין הרע. לנו,באופן אישי, קרו דווקא כמה דברים מ צ ו י י נ י ם, בתשס"ב. גם אותם לא נפרט,
כנגד עין הרע.
קרה
גם, משהו מעניין וטוב מאד לקילנוע החמורי.
זה בגלל משהו שיש בקלנועית של
החמור: בצד שמאל של ההגה של הקלנועית,
(כשיושבים ומסתכלים קדימה), יש צ'ופצ'יק שחור ועגול, עם שקערורית. הצ'ופצ'יק הזה יש לו תפקיד מעניין: כשלוחצים
עליו, הוא גורם להבהוב כללי בוִינְקֶרִים של הקלנועית, כמו באורות חירום של כל
אוטו נורמלי.
בכל
אוטו נורמלי, זה סימן שמשהו לא טוב קרה, פנצ'ר או קלקול אחר. בכל אוטו נורמלי זה
טוב גם בשביל לרמוז לנהג המטומטם והחמור, שנוסע מאחוריך בלילה, שהאורות שלו
מסנוורים אותך בראי. לא כך ההבהוב הכללי
שבקלנועית.
ההבהוב
הזה, גם ביום וגם בלילה, פשוט מכריז, בלי יכולת לטעות, על הקיום של החמור שנוסע
בקלנועית, לא חשוב מי. כמו שאמר הפילוסוף
קַרְטֶזִיוּס: " אני מהבהב - משמע שאני קיים".
עוד
דבר טוב שקרה לנו בתשס"ב, זה שיש ילד, או ילדה, קטנים, שעושים את הלחיצה על
הצ'ופצ'יק הזה, עניין של יום-יום. יותר
נכון, עניין של ערב-ערב. הם עושים את זה
בזמן שאנחנו אוכלים ארוחת ערב, מול אנטון ועל יד מייוויס, בזמן שהקלנועית מחכה
בחוץ עם הסוויץ' סגור. כך הם לא יכולים,
בעצם, לדעת מה הלחיצה הנפלאה הזאת יודעת לעשות, עד שאנחנו מגיעים, אבל הם כבר
אינם.
ככה,
אנחנו גם לא יודעים מי זה שעושה לנו את הטוב על הנשמה ומכריז עלינו למרחוק, בכל
ערב. ככה, גם היא או הוא, לא יודעים שבכל
ערב, קבוע, הם עושים לפחות דבר אחד טוב.
הם דואגים להודיע שהסבא הזה שעל הקלנועית, עוד ישנו.
נכון
שיחד עם הלחיצה על הצ'ופצ'יק ההוא, אז היא או הוא, גם מושכים חזק בחוט של הברקס
הקדמי של הקלנועית ותולשים אותו מהמקום וככה מנטרלים אותו מיכולת לבלום. זה לא דבר טוב שקרה לנו בתשס"ב. בתשס"ג, בטוח שזה לא יחזור על עצמו. שנה טובה לכולם. במיוחד, ללוחצים על הצ'ופצ'יק. וכאן גם הגענו ל"קלנועיות
החמורית" המאה ועשרים. כה לחי.
בקלנועיות חמורית
הסבא א מ ן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה