היי, טיוכקה. את
הדלת שפעם הייתה בין החשמליה לגנרטור לקחנו כזכור, ברשות, לפני שנתיים וחצי (כשעשו
רֶמוֹנְט גדול שם, וזרקו כי לא היה צריך אותה יותר). כל הזמן הדלת שכבה אצלנו בסטודיו בשביל לעשות
אתה משהו. מתישהו. עכשיו נגמרו כל
התירוצים. ציירנו אותך עליה בגודל כל הדלת
אבל עם פרצוף חלק, בלי תווי פנים. למה?
למה אם היינו שמים שם עיניים, היית תכף תוקע בנו עין
עקומה וזועמת כי אתה שָׂנֵאתָּ שיציירו אותך.
גם פֶּה לא ציירנו לך כי אתה תכף היית קורא לנו בשמות "פְּרוֹסְפֶּר"
ו"פְלוֹצֶר" ו"פְרוֹצֶל" וסתם "חֲמוֹרְקִיק" וגם
אומר לנו: "חְמוֹר! מַתּוֹשֵׂיי ?! אותי שאף פעם לא תצייר!!!
לא שאיכפת לנו לשמוע את זה ממך כמה שיותר.
אבל גם בלי זה יש לנו פרצוף של
אִיָּה, עגום כל הזמן.
את הדלת עם הציור צבענו טוב, טוב עם שתי שכבות
"יַאכְט-וַרְנִישׁ" וקילנענו איתה אל החשמליה. ג'רמי וזמיר ועומר שאלו
איפה לשים את הדלת? הצענו שעל החשמליה בחוץ, בגובה של הדלת של המחסן, זאת שאם
פותחים אותה לצאת אז נופלים מהקומה השנייה.
למחרת היא התנוססה שם לתפארת. כמו
שהיא שם, קשה קצת לראות איך מקושקש עליה בפחם
משהו כזה:
"אני
טיוכקה. זאת הדלת למחסן של כל מיני ובשביל
להדליק את הגנרטור וגם לחרבן כמו שצריך כל בוקר 35 שנים."
מי
שכבר לא יודע מי זה טיוכקה, שלפחות ישאל את מישהו, כאן, מי זה בציור.
אתמול היה פה דֶז קַהאן שהיה כמה שנים טובות בפלחה ובאלאקס והיום
באוסטרליה, מייעץ איך לנהל מרכולים וקניונים. הוא גם כותב ספרים. דז ראה שם את האתר שלנו באינטרנט, הלשין לכל
הגולה היזרעאלית, ובא לראות את הציורים באורגינל. אמרנו לו שאנחנו מציירים הרבה נוף, כמעט רק
מיזרעאל. אז הוא שאל אם כבר ציירנו את
"מפת אפריקה שמול העיניים שלי".
חמישים ואחת שנים לא שמענו שיש כזה דבר. אז הוא לקח אותנו מחוץ לסטודיו, שמה על
המדרכה של הפלדמנים ואמר להביט טוב, טוב לכיוון גבעת המורה, לאיפה שהשטחים של גבע
נגמרים ומתחיל כל מה שמערבה מהם. עכשיו
זה בירוק ובחום ובצהוב: רואים את מפת אפריקה, מוקפת בצהוב. "כל בוקר הייתי מסתכל שם ורואה את תבנית
נוף מולדתי" אמר דז, והוא היה צריך לחזור לרגע מהעזזאל החמישי בשביל ללמד אותנו עוד משהו על תבנית נוף מולדת. ולעולם לא מאוחר מדי.
וחג שבועות תעשה לך. כמה שיותר שמח.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה