יום שני, 27 ביולי 2015

פרק ג' של טיול בריאות אצל קרן נויבאך(!?) בבוקר. 103

בהתחלה של הפרק השלישי של הטיול בוקר-בריאות, שאותו אנחנו מקפידים לעשות בכל יום, אנחנו נמצאים, כזכור, בכביש הכניסה למשק, ממערב, שעכשיו הוא סגור בגלל המצב.   פָּנֵינוּ אל השמש העולה.  דרכנו שוב פונה מזרחה.  אנחנו גם הולכים לקראת שעה גדולה. (מה פתאום קרן נויבאך?!) כי היום אנחנו עושים את ה"סיבוב היותר גדול".   זאת אומרת שמקיפים את המבנה הגדול של "מייטרוניקס", ש"המתכת" הקודמת הוצמדה לו , או נבלעה בו, עם תוספת משונה לכיוון הלול הקרוב, זה שהוא עכשיו גם של "תמוז" וגם קצת של ה"כבלים".

התוספת הזאת השאירה בינה לבין הלול, לשעבר, הנ"ל, מין מעבר בזָוִית, שאיננו מאפשר  להשתחל שם לא לכלי רכב, גם לא  למכבי-האש (?!)  אלא רק לסתם מלגזות, או לקלנועית של חמור ידוע ומוכר.  אבל, היום, דווקא לא נעבור שם. (מה פתאום עודד גרנות?!)

 אנחנו הולכים דרומה, בין הפאב  ר"ל, טפוּ. טפוּ. טפוּ,  לבין הלול האמור.  בקצה, מביטים על ג'נין, עוקפים את הלול וחוזרים בין מה שפעם היה הלול הזה(ריפוד עמוק) לבין מה שפעם היה הלול המשופץ, ועכשיו זה  מגרש חנייה מרווח לכל מכונית שיש לכל פועל ולכל מנהל.    כשמגיעים, אם לא נדרסים תחת מלגזה, לקצה הצפוני של כל המִתחם, רואים את המצבה החדשה של "מייטרוניקס", שהיא אבן מפוארת, מעשה ידי ברני.   זה אמור, בכלל, להיות שלט.  לא מצבה, והאבן גם מוארת בלילה (מה פתאום אהוד יערי?!).  אבל כולם אומרים לברני שזה ממש נראה כמו מצבה.  זה, בהחלט, מרגיז אותו מאד.

אנחנו, לעומת זה, חושבים שצריך לצרף לשלט הגדול הזה גם שלט קטן וכחול, שעליו יהיה כתוב באותיות לבנות וברורות: "וכאן עמדה המסגרייה הראשונה שעל הגבעה הזאת.  עבדו בה חנניה פפר ואיסר קפלן וראובן אורני וטיוכקה, שחוץ מראובן אורני, כולם ז"ל.  המסגרייה הזאת (ז"ל) הייתה עשוייה ,כולה, מדלתות של בתים של ערבים מהכפר זרעין.  ככה היא גם נראתה.

על מה שאפשר עוד להיתקל בו, בדרך הביתה מצעדת הבוקר, כבר כתבנו ביותר משתי רשימות.  אז נוותר. אם לא נדמה לנו משהו אחר אז נדמה לנו שהראש שלנו, קצת נשרף בפנוכו המוח והוא גם נסחף לאן שלא צריך.  וזאת הכוונה בלאן שלא צריך:  אתמול בערב נשא רה"מ אריאל שרון נאום ארוך של ארבע דקות, לכל האומה.  להַגְבֶרֶת קרן נויבאך וּלהאדונים עודד גרנות ואהוד יערי היה מה להגיד על אריק,  שהוא לא אמר כלום ושחסר להם דווקא כל מה שהוא  ל א   א מ ר   ושמזה צריך להבין שהוא לא אמר את זה מפני שאולי לא היה לו מה להגיד וזה מריח לא טוב.

אז כאן, אנחנו פונים , מהקלנועית החמורית , אל ראש הממשלה הזה ואומרים לו, קבל עם ועלון קיבוץ יזרעאל וקוראיו, שֶ:    א.  שידע לו שהוא חתום, אישית, על תעודת הסמכתנו האישית כסמל, לתותחנות נגד טנקים (קורס נ"ט "סיקס-פאונדרים". דורה. 1963) .

ב.   שידע לו,  שמה שאמרו בטלביזיה, זה בדיוק, מה שאמרו על כל קודמיו, כשהיו צריכים להסביר למה יש מלחמה (דבר שאין לו הסבר מתקבל על דעת כולם, מפני שבמלחמה יש מתים).    בן-גוריון, בכלל, צפצף על כל התקשורת.   אשכול גמגם.  גולדה מילמלה על סבירות נמוכה.  בגין חשב שהוא יודע למה המלחמה וגמר חצי צמח.  יצחק שמיר שתק לכל האורך.  רבין אמר "לשבור להם את העצמות" ואף פעם לא הצליח לשכנע את אף אחד שהוא לא אמר את זה.    

ג.   שידע לו רה"מ, שהוא אמר את זה בסדר גמור.   כל האופק המדיני שחסר לפרשנים, נמצא בדיוק , ובאופן בולט וברור, מתחת  למה שהוא אמר על ערפאת ועל כל מה שערפאת מייצג.   כשיסולק ערפאת וכל מה שהוא מייצג, אולי נראה אופק מדיני ושלום מזרח-תיכוני ואולי גם שפיות גלובאלית.  בּוּש, מבין את זה, היום, דווקא לא רע. 

ד.    שידע לו, מה שכל חמור יודע: מה שקובע, זה מה שעושים.  לא מה שנוערים, אפילו אם הנעירות נשמעות כמו חוכמה גדולה.  ואמרו חז"ל: חכם אמיתי שואף רק ללמוד.   טיפש- יְלַמֵד את כולם  (אפילו אם הוא חמור מקלנע).


וככה הלך לנו הטיול-בוקר,   סליחה מקוראינו, שלא יכולנו להתאפק.  אבל עוד לא ממש גמרנו כל מה שרצינו. למשל:  בהתחלת הטיול של הפרק הזה, אנחנו אמרנו שפנינו מזרחה אבל, למעשה,  פזלנו גם צפונה. פתאום ראינו שוב, את הצבע הצהוב-קדמיום-פוספור, שצבעו איתו את כל החשמלייה.   אם טיוכקה היה רואה כזה דבר, הוא היה משתגע. אחר כך הוא בטח שהיה צובע לצַבָּע הזה, בצהוב, את התחת.  

אבל אנחנו דווקא אוהבים את הצהוב המשוגע הזה.  באמצע הקיבוץ האפור-קרם שלנו, עם הכחול אַ מַחַץ של מִתחם "מייטרוניקס" באמצע, אז החשמלייה נראית כאילו שזה פה עיירת קייט באירלנד הדרומית.   בימים טרופים אלה, למה לא?

                                          בקלנועיות חמורית
                                                    א   מ   ן .


אין תגובות:

פרסום תגובה