יום שני, 27 ביולי 2015

ד"ש מחצי הדרך. לא מומלץ לאוהדי מאיר אריאל. (36) 2.6.200

כמו בפעם קודמת , אבל לא בדיוק, ממש לפני השלפשטונדה , צלצלה אלינו  הפעם,   מלי. "אולי תרצו לדעת שבערב שבועות יהיה פה המלחין נחום הימן, כדי לשיר אתנו את כל השירים שלו " . אמרה , "  ה ו א  גם התעניין בשלומכם.  הוא בטוח שהוא כבר  לא יזהה אתכם ברחוב , אבל שולח ד"ש חמה  ואם אפשר,  בבקשה להכין שקפים מהשירים ש ל כ ם, בשביל שאולי אפשר יהיה לשיר גם אותם " .  עד כאן הטלפון ממלי , לפני שנת הצהריים.
ב1965 , כשעוד גרנו בשיכון מזרח , היו נחצ'ה מבית אלפא ויעקבלה מתל יוסף וגם אחרים, נוהגים לבוא אלינו בעניני פסטיבל "ענות" וגם בעניינים אחרים.    העניין הכי חמור וגם הכי חשוב בפגישות האלה ,  היה תור מי לשבת על הפוטל (כורסה) המיוחד מאד שהיה לנו, אז, ורוב הזמן היו נחצ'ה ויעקבלה   רבים על זה  כמו ילדים קטנים.   
 יעקבלה, זה יעקב מורג, במאי פסטיבלי "ענות ", ולימים סא"ל כל הלהקות הצבאיות וכולי.         בתיק העור  ה  ה  ו  א  ,שאותו הזכרנו כבר  כמה וכמה פעמים, ואשר שירת אותנו על הטנק של  אופנוע המצ'לס  3.5  כ"ס , מעודפי הצבא הבריטי, במשך שירותנו  "בתנועה המאוחדת " ,  מצאנו  משהו מעניין.
זהו גליון השבועון "חותם "   מ  24.5.1966  .     הגליון מצהיב ומהוה וקרוע ובאמצעו  ג ז ר ו תמונה  שהכותרת מתחתיה היתה :  " להקת המחול בהדרכתה של דיתה פרח , תחולל בערב "ענות ".     מי  גזר?   למה   גזר  ?         באמצע השבועון מופיעה כתבת ענק מאת העיתונאית הצעירה  עמירה   הגני .   כותרת הכתבה היא :  "עוד פעם ענות ".   יש שם שפע של אינפורמציה ותמונות,   של יעקב שגיא (ז"ל) ושל יבל"א נחום היימן ושל אנחנו. לפי התמונה שם , אז פעם היינו בהחלט חתיכים.
גם המלים של   " שלכת "   מופיעות שם לראשונה, (לפני שנהיו לשיר  משל משורר ז"ל ובלתי ניתן לאיתור, כפי שעוד יסופר להלן )    בקטע העוסק ב  נ  ו   לא נלאה את הקוראים. אנחנו אמרנו שם  דברים נורא חשובים על טיפוח מקור.    מדובר על לפני 35 שנים.  לא רלוואנטי, מפני שמה שאנחנו התכוונו למקור, מיצה את עצמו ואם לא, אז בפי עתונאיות כמו איריס מזרחי הוא מכונה " תרבות שירים של גבעטרון ואשכנזים".
בסוף הקטע ממוקם משפט לאקוני :  אמנון בקר. בן 33.   חניך התנועה המאוחדת בתל-אביב. בוגר מקס-פיין והנח"ל.   משנת 1952 בקבוצת יזרעאל.   נגר.                      
עד כאן מה שכתבו עלינו ב "חותם" לפני שלשים וחמש שנים.     אחרי שלשים וחמש שנים, לא מזדרזים ארבעת המעקפים שלנו לתת לדם לעלות לראש  ומוטב כך .         מה יש  לספר :   בשבילנו לא נגמר , אז, פסטיבל  "ענות " הזה כל כך נחמד.    השירים והמחולות היו יפים מאד.   אבל את דברי הקישור  ש א נ ח נ ו   כל כך טרחנו בהם,   הניח המנחה, או הקריין או השחקן -   בצד.      במקומם הוא  אמר לקהל את כל מה שהיה לו בבטן ובמוח .       כמו שהערב נגמר,  מיהרנו  אנחנו  אל  ירכתי הבמה לברר מה  קרה   פה.  הבמאי יעקב מורג והמנהל מרדכי הלמן הספיקו להימלט.
את המנחה היפיוף מצאנו מאחור עם נערתו היפיופה  (שאח"כ   נהייתה אשתו).   בזעם שאלנו אותו מה הוא חשב לעצמו שהוא עשה  ?  מאיפה הוא  סחב את  כל מה שקשקש על הבמה  בשמנו ?    הבחור לא החוויר.   גם לא התרגש.    רק הציץ בנו במבט אבהי מעורפל ומהורהר ואמר בצער :  "  אתם   בטח   נורא נעלבים.  לא ?  "
חדשים לאחר שהסתיים "ענות" ,  עוד קיבלנו בדואר מכתבים  מצופים נזעמים  ובהם השאלה :  מנין  יש לנו החוצפה והטפשות לכתוב כאלה דברים ?!
שמו של הבחור,  אז  , בן משק  אלמוני  למדי, היה   מאיר אריאל.       אנחנו נשבעים   שככל הזכור לנו , זאת הפעם הראשונה  שאנחנו מגיבים על התעלול, בפומבי ,  והכל על דרך ההמעטה.       מכל עז יוצא  יותר חריף    .    האירוע הנ"ל ועוד שניים ,שלשה כאלה, שיכנעו אותנו ללכת ללמוד כתיבה ובימוי,  כך שנוכל לדאוג שלא יקלקלו לנו את  מה שאנחנו כותבים .
מלהיות מלחינים לא נשאר הרבה :  רומן קצרצר עם נחום היימן, גיל אלדמע, מאיר הרניק והגבעטרון.    גם חמשה, ששה דברים מוקלטים ומשודרים ופעם בשנה צ'ק של עשרה שקלים ושלשים ושתיים וחצי אגורות, תמלוגי יוצרים מאקו"מ.    שאר השירים, כמה עשרות, נשארו ביזרעאל, בשלום.
נשארו גם געגועים לדורקי מ"צמרת" שכל כך היטיבה לשיר אותנו בכל מקום.   ותודה  ל מ ל כ ה שהיו לה עצבים לסבול אותנו בזמן שנאלצה לכתוב את נעימותינו בתווים. 
יום אחד, די מזמן, הלכנו ברחוב בעפולה ועברנו על יד חנות תקליטים , (כשעוד היו ) .  את עינינו תפש הלהיט האחרון הנמכר  -  התקליט "צמח בר "  של חוה אלברשטיין    וחברת   C.B.S .  השיר השני בחיים של הזמרת הנ"ל, אחרי  "לאסנת היה סוסון " וכולי  , היה  השיר    " הביא  לי הרוח "  מאת אנחנו.   את השיר הביא לה נחצ'ה ,שבלעדיו  ,אולי אף אחד לא היה יודע מה שמה של חוה אלברשטיין . גם ךא את שמו של אמנון בקר כמלחין.          עינינו רפרפו על רשימת השירים בתקליט  החדש ונוכחנו לדעת כי הגברת אלברשטיין ,    עכשיו כוכבת זמר עברי,       בחרה לבצע את  השיר  "שלכת"   שהמלים בו הם מאת אנחנו.
 היות ואותנו לא שיתפו בכל השמחה, טרחנו להרים טלפון לחברת התקליטים.      פקידה צעירה השיבה בנימוס.   גם על שולחנה היה מונח התקליט הטרי בעטיפתו.  שאלנו אותה אם היא מזהה את מחבר המלים של השיר מספר כך וכך.    היא עיינה והשיבה כן.  אחד אמנון בקר.   למה אדוני מתעניין ?     אמרנו לה שאמנון בקר זה אנחנו ולמה אפילו לא  סיפרו  לנו על זה  שיוצא תקליט עם מלים שלנו, שלא לדבר על לבקש רשות או  אולי    ל ש ל ם  ?
אוי !   היתה תגובתה הספונטאנית.   אני חשבתי שאתה כבר מת.      כפיצוי נדיב שלחה לנו החברה גם את התקליט הזה ועוד אחד, של רוחמה רז.
כל הנ"ל הוא די והותר בשביל מי שכבר מתפנה לשבת בחוץ ולקרוא בשקט את עלון הקיבוץ.  "וזה  בכלל  היה  כבר  מזמן " ,   הייתה  אמא שלי נוהגת לומר ברוסית.    שבת שלום.

              בקלנועיות חמורית
                             א  מ  ן  .




אין תגובות:

פרסום תגובה