בהזיות נוסטלגיה חזרנו וקראנו את כל העלון האחרון, מס' 974
, לא רק את מה שאנחנו כותבים שם. בעמ' 11 של העלון, מובאות הצעות החלטה שעלו
בכנס הקודם של הזרם השיתופי ושאפשר לקרוא אותן כאן בעלון "כדי לתת אפשרות למי
שרוצה להתייחס אליהן". רוצה
או לא רוצה:
כמקלנעים בחמוריות ותו לא, אז
בשבילנו, ההצעות האלה, הן פגישת מחזור עם כל מה
שקרענו בו את הטוסיק עד לפני ארבעים שנים כחניכים ב"תנועה
המאוחדת", כמדריכי קומונה באזור הצפון שלה ואפילו כשליחים לתנועות הנוער
ברודזיה (זימבאבווי) ובדרום אפריקה.
בעניין "להתייחס" אנחנו
רוצים גם להצהיר, קבל עם ועדה, שפעם הייתה לנו המון אנרגיה התייחסותית להנ"ל, שגררה גם יחס עמוק מאד וגם את זה
שנהיינו חברי קיבוץ לחמישים ואחת השנים האחרונות (אם למנות גם את תקופת ההכשרה).
שהיום זה לא ממש
"יִחוּס" גדול במדינת ישראל.
ההפך מאשר בשאר העולם.
בעיקר מפני שדווקא ה צ י ו נ ו ת,
ללא מירכאות, הולכת ונגוזה. אם מכוח העימות עם השכנים, אם מִמאֵרַת הפילוג בעם, אם
מֵהפיכַת אדמת העם לנדל"ן סחיר ובעיקר – מפשיטת הרגל של הא י ד י א ו ל ו ג י ו ת
החברתיות שהלכו כעמוד העשן לפני העם, על ידי ההתיישבות העובדת בפרט ועל ידי תנועת
הפועלים ככלל.
נכון שתנועת ההתיישבות
הקיבוצית היא ציונות. אז מה? יש הרבה שעשו ציונות, בלי להיות קיבוץ.
שלא לדבר על כך שכיום, כל ישוב
קהילתי על קו התפר, לא חשוב מאיזה צד, זה גם ציונות. לשרת במילואים זה גם ציונות(!?). לקבל משכורת
של 30000 שקל לחודש כחבר כנסת ישראל, זה
ציונות משוגעת וממש חירוף נפש. לקנות חברות
ממשלתיות בזול ולמכור אותן ביוקר – ז א ת
ציונות חלוצית לעילא ולעילא.
בכל חזון העשייה הפופולארית הזאת,
בטל חלקה של התנועה הקיבוצית בששים. אנחנו
מתקשים לשפוך דמעות בגלל זה. עוד יותר
קשה לנו להבין על מה ולמה צריך דווקא
לחתור "לחיזוק הרעיון השיתופי
והקיבוץ כביטוי לחזון ה צ י ו נ י של הזרם", כאמור בהצעות להחלטה
שמובאות בעלון יזרעאל.
כך, מפני שגם לפני 100 שנים וגם
כיום, תמצית הרעיון של הקיבוץ היא, ק ו ד
ם כ ל,
באופי החברתי-כלכלי שלו. לא באופי
הלאומי. פעם כינו את זה
"סוציאליזם" (כינוי שנעשה "טָרֵף" בגלל מעללי הקומוניזם
הסובייטי).
תשאלו היום בני קיבוץ ואפילו את חלק הארי של חברי הקיבוצים
– מה זה הסוציאליזם
הזה ומאיפה נולד? ספק אם ידעו להשיב.
אולי זה נראה מצחיק, מה פתאום
חשוב לדעת מה זה, הדבר הזה. לנו זה נראה
מאד לא מצחיק, שנולדים פה ומצטרפים לכאן בני אדם שאין להם שום מושג, מה פתאום
נהייה ,בכלל, קיבוץ ולמה ומדוע, פתאום, המציאו אותו.
מפני שמי שלא יודע את זה, גם לא
יודע איך וְלמָה משתמשים בזה כמו שצריך, מה שגורר אותו לא להבין בשביל מה הוא צריך
את זה, בכלל.
היחלצות התנועה הקיבוצית
ל"ציונות נטו" בתקופה שלקראת הקמת המדינה ולפחות עשור שנים לאחר הקמת
המדינה – הייתה הֵרואית
וחשובה, אבל הייתה גם בומראנג שהפיל אותנו על הקרשים בכל מה שקשור לשאלה הנצחית
שאתה שואל את עצמך בכל בוקר:
"למה בכלל דווקא קיבוץ?" (או: מה בכלל
אני עוד עושה פה?).
כאן, דווקא חשבנו שיש תשובה. למשל:
הפער החברתי כיום בישראל ובכל העולם הוא בלתי נסבל. בישראל הוא עלול להפוך למוקש שיפוצץ את כל קיום
המדינה.
איכפת למישהו,
ש"השויון" שאומץ על ידי מייסדי הקיבוץ, הוא תשובה שהצליחה לשרוד 100
שנים, כמלחמה אמיתית לצמצום פער חברתי-כלכלי בין בני אדם? לא תמיד בשלמות. לא בדיוק לפי הספר. אבל הכי טוב בעולם (חוץ משבמנזרים) עד היום ?
איכפת למישהו שהעיקרון והביצוע של
"כל אחד תורם לפי יכולת ומקבל לפי
צרכיו" היא גם קצת פרדוקס אבל גם התשובה הכי מצליחה והכי שורדת לשיתוף
מקסימלי, לסולידאריות אמיתית ופיזית ולהערכת
חיי אדם לפי קנה מידה יותר מוצלח מאשר בעולם הסובב?
כל עובדת סוציאלית בבית חולים,
שאמורה לעזור למי שיוצא משם, תפור וחדל
אונים, כשהיא שומעת שאתה קיבוצניק - היא
מצחקקת אליך בקלילות: "אתה, הרי קיבוצניק ומסודר הכי טוב ובכלל לא צריך אותי". ויותר אתה לא רואה אותה. איכפת למישהו, איך ומה פתאום זה כך?
זה כך ,לא בגלל ציונות. זה כך, כי
ה ר ב ה אנשים בא"י ואחר כך
בישראל, חשבו שצריך לחדש משהו בחיים.
שצריך להמציא פטנט שבו עוזרים ותומכים וסועדים ונותנים חינוך גבוה לצאצאים
ודרים ואוכלים פשוט – כולם כמו אחד ואחד
כמו כולם ושככה ראוי לחיות. (בסיסית)
המחיר: לעבוד כמה שאתה יכול. לקבל כמו כולם. לוותר על "שכר דיפרנציאלי"
מכל צורה וסוג ומין ופער חברתי,
אפילו אם אתה בטוח שאתה שווה יותר. והעיקר: להמשיך ו ל ע מ ו ד
ב"נסיון שלא נכשל" כל עוד נשמה באפך. (ולא איכפת לנו בובר) גם לזה אי אפשר לחנך ?
בטח שלא. הכל הזייה
נוסטלגית של זקנים מטומטמים שנוסעים
בקלנועיות ולא מצליחים אפילו לגרש את הזבובים. גם לא לדעת איפה הם בכלל חיים.
כי על הקיר תלוי סדר היום של
ישיבת המזכירות הבאה של קיבוץ יזרעאל (המכריז על עצמו שהוא חלק מה"זרם
השיתופי", זאת אומרת, אלה שבכל אופן מנסים להיות מה שהקיבוץ של פעם יכול
להיות היום. ב2001.) :
כתוב שם שידונו בהבאת עובדים
תאילנדים ובמגוריהם במקום.
זה, כנראה בשביל לפתור את הבעיות
באסיף השקדים (ענף שמרַכזו ועובדיו הם כבר בדואים נכבדים מאד) כמו שפותרים אצלנו
את כל הבעיות האלה.
זה גם יפתור (מגורי תאילנדים
אצלנו) את בעיית הכלבים והחתולים וכל דבר שזז, כולל את תקדים קב' נען (נערות
צעירות שזזות בחושך מהדיסקוטק הביתה).
זה גם יתן לדרום-אפריקאיים שלנו
ד"ש מחממת לב מהמולדת.
ונוכל לראות בעצמנו מה שרואים
המון בסרטים, אתם יודעים על מה.
ובא לציון גואל. ובעיקר ל ח י נ ו ך של השיתופיות
בזרם הקיבוצי.
בקלנועיות
חמורית
א מ
ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה