מאיפה הסימפטיה שלנו לשם "חמור"? לא רק מפני שטיוכקה היה מקפיד לכנות אותנו
כך. ולא רק בגלל אִיָּה מפּוּ הדוב. לפני שהגענו לשבעים היינו פעם גם בני חמש עשרה
וחצי, יותר צעירים ממה שהנכד הגדול שלנו, היום. זה היה באמצע מלחמת השחרור. אותנו
עוד לא גייסו לצבא אבל כבר היינו
ב"הגנה", בגדוד תשע של הגדנ"ע. זה היה כשבתל-אביב עוד נלחמו נגד
יָפוֹ (המטה ברח' מוהליבר,נוה-צדק) ונגד אבו-כביר (המטה ב"תנובה"
וולפסון) ונגד סַלַמֶה (המטה בשכונת התקווה).
בין השאר, היה "גדוד תשע" של
הגדנ"ע, מספק לחזיתות הלחימה את
הקַשָׁרִים. לא היו אז פלפונים ולא טלפונים ולא מכשירי אלחוט. היו רק טלפוני-שדה מצ'ו'קמקים, עודפי ציוד בריטי,
גנוב. הקַשָׁרִים, החצי-ילדים, היו רצים
בחושך, תחת אש, עם כל מיני הודעות חשובות.
לילה אחד היינו מוצבים במפקדה של "קַו
הַכְּלָבִים" שבקצה המזרחי של שכ' התקווה - מול הכפר הערבי סַלַמֶה. לְקַו הכלבים קראו כך מפני שחרף כל היריות,
נבחו שם כל הזמן כלבים נוראים. הכלבים
שלנו נבחו על הכלבים שלהם והכלבים שלהם
נבחו על הכלבים שלנו וחוזר חלילה, לאורך כל קו הכלבים. פעם תפשו אותנו ואמרו לנו: תשמעו, תקפצו למפקדה בְּזַבְּלָאוִוי (מה שהיום
יד-אליהו) ותגידו להם שהטלפון-שדה פשוט לא
עובד ושהם יבדקו מה הם יכולים לעשות.
אחרי שהסבירו
לנו איך בדיוק להגיע לשם, יצאנו לדרך.
הנתיב עבר בין משוכות צבר ובקצה של פרדסים עם המון חושך ויריות ונביחות של
כלבים. אנחנו פחדנו רק מהכלבים מפני שעוד
לא היינו אפילו בני שש-עשרה ולא כל כך תפשנו במה מדובר פה. בסוף הדרך, הצלחנו להגיע לקצה המזרחי של שכונת
זַבְּלָאוִוי. הבתים היו חשוכים
לגמרי. איפשהו ראינו אור קטן מאד והתקדמנו
אליו.
בערך עשרה מטר מהאור, שהיה בכניסה לבונקר הפיקוד מצד
מערב, פילחה מהחושך את החושך שאגה מקפיאת דם:
"פְּלִשְׁתִּים"!!!
כמו גדולים שאגנו אנחנו, אינסטינקטיבית, בחזרה: "שמשון" !!!
זה היה החצי השני של סיסמת הגיזרה באותו לילה. מתוך החושך ניגש אלינו בחור בכובע גרב עם תת-מקלע
סְטֶן. בניב גַאחַאלְיֶיצִי ובהתרגשות
גדולה הוא אמר: "אתם חמור גדול. המזל
שלך אתם עָנִיתוּ כל כך מהר מה צריך לצעוק. כמעט הָרַגְתּוּ אותכם. למה פתאום
בַּאתוּ דווקא מהחושך שמה?! מחר בבוקר
אַתוּ הולך לבית הכנסת ותגיד "הגומל".
להגיד בבית כנסת, "הגומל", לא הלכנו עד היום.
אבל מאז אנחנו חושבים ש"חמור" זה לא סתם שם לגנאי. אולי, בגלל שהיינו כזה חמור, הגענו לשבעים במקום
לחמש-עשרה וחצי.
ובכלל לא באותו עניין אבל מאד אקטואלי לפני הפריימריס
במפ' העבודה: מצִדנו, שזה יהיה גם לבחירות המקדימות ב כ ל המפלגות. לפני
שבועיים היה לנו להגיד על מדוע לבחור
במצנע. את זה עשינו א ח ר י
הבחירות וקצת חבל על הנייר. עכשיו נעשה משהו אמיתי: תעמולת בחירות במדור
הקלנועיות החמורית, לפני הבחירות - במטרה
להשפיע על כל מי שיקרא את זה, שהוא רשאי להצביע לפריימריס של העבודה.
כבר כמה שנים, בכל מיני בחירות שמזדמן להצביע שם על שמות
מתוך רשימה, אז אנחנו משוחדים לגמרי לעניין אחד:
אנחנו מצביעים באופן עקרוני רק בשביל
נ ש י ם. מזל שאין לנו את לימור
לִבְנַת, כברירה לבחירה, כי כאן הקב"ה היה תופש אותנו במילה. אבל אפילו היא, עוד איכשהו, כשמדובר על הסיבות
לעקביותנו הנ"ל, ואלה הן:
1. עד שלא יהיו בממשלה ובכנסת 50%
נשים, לא צריך תירוץ. זה סתם
צדק
מוחלט של יחסיות.
2. הן לא תגענה לזה בעצמן. רק אם כולם יראו להן שזה אפשר וגם צריך.
3.
איפה שיש נשים, אז פחות מקללים ויותר מדברים לעניין מפני שצריך עוד
להגיע הביתה ולבשל ולהאכיל
ילדים ומה עם הכביסה?
4. אפילו בפוליטיקה, רוב
הנשים מתעסקות בדברים היותר חשובים בשביל עסקנות
ציבורית, לעסוק בו: רעבים,מוכים,
רווחה,עזרה לחשוכי מרפא וכולי.
5. אם הנשים תהיינה מחצית
מהנבחרים(ות) לכל עניין, אז יותר יעסקו בהנ"ל ופחות בכל השטויות. אם בכל אופן יהיה הכרח להחליט מהר וביעילות, את
מי להרוג מהר- אז גם בזה הן תהיינה מספיק נחרצות (וראה דבורה הנביאה ויעל אשת חבר
הקיני {יתד בראש של סיסרא} והאשה מִתֵבֵץ{פלח רכב בראש אבימלך}והאשה מֵאָבֵל בֵּית
מַעֲכָה{את הראש הכרות של שֶׁבַע בֵּן בִּכְרִי, מראש המגדל - עד למטה} ועוד כמה,
כמו גולדה מאיר שהורתה על חיסול רוצחי הספורטאים במינכן) ולא צריך לדאוג.
6. להביא את הנשים למשקל
אלקטורלי צודק של חלקן באוכלוסייה, זה גם
הפטנט היחיד, האמיתי והיעיל לטפל באלה שרוצחים את אשתם ואלה שמכים נשים ואלה
שאונסים ואלה שעושקים וגם אלה שמזלזלים.
כשירדנו מהעצים אל המערות, היו פעם חברות אדם ששם היה מַטְרִיאַרְכַט
(שלטון האשה במשפחה ובשבט). שם, צריך
להניח, לא הכו ולא רצחו ולא אנסו
נשים. מי שכן – לא היה לו הרבה זמן לחשוב על
מה שהוא עשה.
זה מה שאנחנו בעד. אז קדימה! להצביע רק עבור אשה לפריימריס!
בקלנועיות חמורית
א מ ן
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה