יום שישי, 31 ביולי 2015

אחד במאי 2003 (152)


    
שלום ילדים. עזבו אותנו לרגע מהחדשות האלה.  מה שממש מזיז לחמורים זה שהיום השני של השביתה שלא בטוח שמישהו צריך אותה היום – נופל דווקא על האחד במאי. ושתדעו לכם ילדים שזה חמוריות אמיתית בשבילנו, לדעת שהיום זה אחד במאי, אפילו בלי קלנועית.

ולמי שלא, שידע:  פעם, אחד במאי היה שיא החגיגה של היישוב (זה כְּלַל האזרחים של לפני פרוץ המדינה) ביום הזה כולם שרו ורקדו והלכו במצעדים עם דגלים אדומים ועם סיסמאות של "פועלי כל העולם התאחדו".   זה היה חג לכל אלה שלא מסכימים שינצלו אותם, לכל אלה שחושבים שלעבוד זה דבר מקודש וזה גם כבוד גדול.  ההסתדרות הייתה הדבר הכי נערץ וחשוב.  בכלל היה בארץ מה שנקרא "מעמד הפועלים" או "תנועת הפועלים" עם הגמונייה (ראשות) בכל מה שקשור לארגון החיים בא"י ובניית המדינה שבדרך.

שיא הגשמת החזון הסוציאליסטי והציוני היה חיי קיבוץ.  מפני שאף אחד שם לא מתנשא על השני.  מפני שכולם עובדים וחיים בשוויון. מפני שעובדים בעצמם ולא מנצלים את אף אחד. מפני שתורמים את כל הכוח לבניין המדינה בלי לעשות חשבון. עד היום שומר החמור תמונות של עצמו, מלפני חמישים שנים ויותר, הולך בתהלוכות אחד במאי בת"א ובחיפה. ממש חתיך.

אבל החמור של היום, כשהוא קם בבוקר לצליעת שחרית, הוא  עובר על יד בית ילדים.  לכל העובדות שם יש חוזה עבודה מפורט מול החמור שבשבילו הן עובדות איך שמקובל בשוק העבודה. אחר כך הוא עובר  ליד המוסך, שם זה אותו דבר.  אח"כ ליד הבניין, אותו דבר. אחר כך מייטרוניקס –  ועוד איך איך איך אותו דבר. וככה בתמוז ובכבלים ואיפה לא?  אפילו מנהלים הכי חשובים של רכושו של החמור, עובדים אצלו בחוזה וכ ו ל ם  יכולים,  אם זה לא מספיק כסף ולא מספיק תנאים, לעשות שביתה ולשלוח את החמור לעזאזל, בחזרה לאחד במאי  ה ה ו א.  זהו.  ולסיום, ילדים, שיר מאז:
                                               
                                      תֵּן לִי חָבֵר אֶת יָדְךָ הַמְּיֻבֶּלֶת
                                      אֲשֶׁר בְּזֵעָה יְכַסֶה הֶעָמָל.
                                      טַבַּעַת, אֵינָה נִרְאֵית, מְחַשֶׁלֶת כֻּלָנוּ
                                      הַיּוֹם לְשַׁרְשֶׁרֶת גוֹרָל.

                                      וְאִם בַּקְרָבוֹת רַגְלֵינוּ מָעֲדוּ ,
                                       אַל נֵרָתַּע כִּי בְּכָל שׁנִצְעַד,
                                      אַלְפֵי חֲבֵרֵינוּ  עִמָּנוּ יִצְעֲדוּ
                                      הַנִּכְשַׁל, לֹא נִכְשַׁל לָעַד.

                                בקלנועיות חמורית

                        אמן   

אין תגובות:

פרסום תגובה