הדבר
הגרוע באמת, שקרה לנו בבוקר שלמחרת הבחירות, זה שלא הייתה בחדר אוכל שום דייסה לארוחת בוקר. לא קוואקר, לא סולת, גם
לא המשהו השלישי הזה (אולי שניהם מעורב?) שיש לפעמים, שגם זה לפחות, דייסה.
היה
רק קורנפלקס. קורנפלקס זה לא
דייסה, כמו שפאנקייקס זה לא אוכל. והדייסה הכי טובה בשבילנו היא דייסת קוואקר. למה דווקא דייסת קוואקר ? מפני שזה טעים
ומפני שזה מה שאכלנו אצל אמא בילדותנו.
לנו נדמה שכולם אכלו אז קוואקר,
כמו שכולם אכלו אז, לקרדה, כי זה מה שהיה.
למי
שלא בקי בכל תולדות היישוב, אז קוואקר, זאת סתם דייסה משיבולת שועל שמבשלים עם חלב
או עם חצי מים וחצי חלב ומערבבים כל הזמן שלא יישרף. הקונץ זה לבשל בדיוק עד שהקוואקר יתפח כמו
שצריך והופ ! להוריד מהאש.
למה
זה נקרא "קוואקר"? ככה: כל הדייסות שיבולת שועל שהגיעו לא"י
ביבוא, היו ארוזות בקופסאות פח עגולות,
עליהן התנוססה תמונה של אמריקאי שדומה לוושינגטון. אבל
זה לא היה ג'ורג' ה ה
ו א. זאת הייתה אילוסטרציה של כאילו מישהו מכת ה- QUAKERS שיושבים באמריקה.
חוץ
משלאכול המון דייסת שיבולת שועל, זאתהי
כת נוצרית שמקיימת התכנסויות לא רשמיות, במקום תפילות בכנסייה. אנשי הכת מתנגדים
לכל סוג של אלימות, כולל מלחמה. בסרט
ההיסטורי "סרג'נט יורק" הראה לנו גרי קופר האגדי, משהו מזה. (אגב, מהסרט
הזה נטל מיטב הנוער בא"י את המנגינה לשיר הידוע: "מי ששותה הרבה סודה\
בין רגליו לא.." וגומר).
וזה
לא חכמה גדולה, מה שהקווייקרים מאמינים בו.
אחרי צלחת גדושה של קוואקר טוב, שנתנו לו להתבשל טוב טוב עם החלב וגם לתפוח
כמו שצריך, לא בא לבנאדם שום אלימות. אמותינו ואבותינו, שבאו ממזרח אירופה, היו
קוראים ל"אוטובוס" – אבטובוס, ל"אוטומט" – אבטאמאט ול"אירופה" – ייברופה".
על
שיבולת השועל שבתוך הקופסה שמצוייר עליה
האמריקאי הזה, הם ראו שכתוב QUAKER
ולשיטתם קראו לזה "קוואקר", עד עצם
היום הזה ועד עצם היום הבא ועד העצם לנצח, אם נשרוד את תוצאות הבחירות שהיו
אתמול.
על
זה שבארוחת הערב של היום שלאחר הבחירות, לא היה בחדר אוכל אף שמן בשום בקבוק, לא
נרחיב. זה קורה פעמיים בשבוע וזה לא סקופ, מי יודע מה. אבל גם זה
ת מ י ד ר ע.
לא
שייך להקודמים. שמעונה מעירה לנו על
הרמז שפחות מדי אנשים הולכים פה
לתיאטרון: "נכון שלהיכל התרבות
הולכים מעט. אבל ל"קמרון" נוסע
אוטובוס שלם, לכל הצגות המנויים".
אנחנו בולעים בזה את דברינו, בחזרה, על קרבם, כרעיהם וגם פרשם.
גם
כן לא שייך לכלום: באותה הזדמנות של
הנ"ל (הלא היא הקורס למתחילים במחשב בכל יום ד' בחמש ועשר דקות) מעיר לנו סימי שהגיע זמן שנביא בכל קלנועיות חמורית, למטה, פירוש מסודר
ומאיר עיניים למלים המסובכות, בהן אנו מרבים להשתמש, לדעתו.
ענינו
לו ש א נ ח נ ו לא מסוגלים ,שם, למיין את
המלים הפשוטות לחוד ואת המסובכות לחוד.
אין מה לעשות. זה מה יש.
כמה
מלים למשמעות הכותרת. אנחנו הפסדנו
בבחירות. הפלשתינים הפסידו אותנו למי יודע
כמה שנים. זה מה שהם ידעו לעשות גם ב
1948. שפת הכוח,
(אינתיפאדת
אל-אקצה) זה מה שהם חושבים שיכול לעבוד.
לצידם, כמובן. אז הם קיבלו את
אריק שרון. גם את איווט, בתור מתאבן.
בתיאבון לכולם, שם. עכשיו לנו אין
בטחון. להם אין כלום. אין חדש תחת.
פעם
היה המלך שאול שרצה לעשות שלום עם עמלק.
והיה המלך אחאב שרצה לעשות שלום עם בן-הדד. והיה פרופ' מאגנס והיה אורי אבנרי והיו
"מרץ" והיה יצחק רבין והד"ר ביילין ואפילו אהוד ברק, שרצו לעשות
שלום עם פלשתינים. מי זוכר?
בקלנועיות
חמורית
א
מ ן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה