יום שישי, 31 ביולי 2015

פרופסור ז"ל שרוקד על השולחן (159)



ליומולדת  ה- 70 של החמור קיבלנו המון ספרים במתנה.  אחד מהם הוא: "עשבים שוטים בגן עדן – על תנ"ך ועל פוליטיקה"  מאת ליאון שֶׁלֶף.  את הספר, עם הקדשה, קיבלנו ממש מידו של המחבר, פרופסור לסוציולוגיה ומשפטים באוניברסיטת ת"א. פעם היה שמו "שֶׁז", שהספיק לדשדש כאן באבק, בצריפים ובדשא, כמו רבים וטובים.

כש"גרעין גניגר" הצטרף למשק ב1958, היו בחדר אוכל  ה ה ו א  שולחנות מאסיביים, רבועים, לשמונה סועדים, תוצרת שמוליק הנגר. הייתה גם מין מסיבה לכבוד האיחוד עם הגרעין.  שֶׁז, (ליאון שסקולסקי) הפרופסור לעתיד, שיגע אז את כולם כשרקד הורה על שולחן הרבה לפני שזה נהייה הגימיק של מסעדת היקב שבזכרון-יעקב וגם אצלנו זה לא היה כל כך מקובל. הפרופסור הזה היה בכלל גם הקוּזִין  של סימי וגם עבד בדיר לפני שהתחיל לכתוב ספרים. 

לנו כבר אין כל כך כוח נפשי לספרים כאלה, אבל קראנו.   "עשבים שוטים בגן עדן" הוא ניתוח מבריק ומלומד, מעוגן היטב בתנ"ך, במשפט הבינלאומי ובסוציולוגיה של תולדות העמים. הוא גם מזכיר לנו, באופן חשוד, את כל תכניות ההדרכה לשכבות הבוגרות בתנועת הנוער.  בין הדברים החשובים שאנחנו מצאנו שם: 

אין דבר כזה, בתרבות העולם המערבי, "הפרדת הדת מהמדינה".  כולם מערבבים דת ומדינה.  אין ברירה אלא להתאים את הדת ואת המדינה לעידננו.   מי שמתעקש לדעת על מה אנחנו מדברים –שיקרא את הספר שיצא לאור בסידרת "קו אדום", הוצאת הקיבוץ המאוחד והוקדש לזכרה של פלונית, תמר דבוסקין.  ברשותכם נצטט קטע מה"סוף דבר" שם:

"התנועה הציונית נוסדה לא רק כדי לענות על מצוקתם של יהודים על רקע האנטישמיות, ולא רק כדי לתת מפלט למי שניסו להתנער מצרות האופק והמחנק של הגיטו מבלי לאבד את זהותם היהודית, אלא גם כדי להעמיד חזון לעתיד, אשר מעוגן בזיכרון העבר.  כיאה לתרבות שידעה תמיד להתאים עצמה לזמן, שולבו בציונות גילויים שאפיינו את התקופה, ובמיוחד הלאומיות (מכאן הרעיון הציוני והשאיפה לריבונות מדינית)  והסוציאליזם (מכאן מקומה הבכיר של תנועת העבודה לזרמיה השונים) "   (עמ' 206).

לפני כמה ימים השיב שֶׁז, ז"ל,  את נפשו למרומים.  יהי זכרו ברוך.


              בקלנועיות חמורית עגומה

                         אמן


אין תגובות:

פרסום תגובה