יום רביעי, 29 ביולי 2015

Universal carrier 116

    אפשר לקלנע בחצר ולחפש וגם למצוא כל מיני דברים שמעניינים רק חמורים מקלנעים.  אפשר גם לגלוש באינטרנט.    אפשר לעלות שם על "גוּגְל" ולחפש,   נניח , משהו על שריון.   ושם אפשר להיתקל באתר שקוראים לו:  " טנקים וכל  מיני שריון מלפני 1946".      קְלִיקְלוּק באתר יגלה משהו מעניין.


במלחמת העולם השנייה, אצל הבריטים ובעיקר בצבאות חבר העמים הבריטי של אז, היה נשק משוריין אחד, צנוע, שנקרא  "בְּרֶן-קֶרִיֶר".   בצבא האוסטרלי  קראו לו:  "יוּנִיבֶרסַל קֶרִיֶר" .  בצבאות הודו ופקיסטאן של היום, שאצלם כל דבר אנגלי ישן, עוד נוסע, מצאנו אפילו צילום של כזה שריון.  

ויש באתר גם קצת נתונים על הפריט:   הצוות שלו מונה ארבעה חיילים.   אורך הרכב  הוא 13.5 רגל.  רחבו    6.7  רגל. גבהו :  6.2 רגל  חימושו:  מקלע "ברן"   המנוע:  "פורד"  V8.      מהירות:  20 מייל לשעה.

בארסנל ההיסטורי של צבא ניו-זילנד, מצאנו גם כן צילום של כזה זחל משוריין. נאמר שם שהמודל הזה יוצר במקום, ומבוסס על "נושא ברן בריטי".    גם בצבא היווני היו כאלה ומסופר שם:   50 זחלילים ניתנו לצבא יוון על ידי הבריטים.   אף אחד לא נשאר אחרי הפלישה הגרמנית.   נושאי ברן שימשו גם את כוחות יוון החופשית בצפון-אפריקה.

יותר לא יכולנו להתאפק. סגרנו את האינטרנט, תפשנו את המטר שלנו ודהרנו על הקלנועית אל חצר הקיבוץ,  למעלה.    בדרום חצר המשק שלנו, יש אימפריה מאירת עיניים, הגד"ש.   בקצה הצפוני של הסככה המרכזית של האימפריה, יש כל מיני חפצים שלא משמשים לגידולי שדה, דווקא.    אחד מהם הוא גרוטאה היסטורית של "בְּרֶן-קֶרִיֶר", שזה מין נושא גייסות קטן, עם זחלים  ושריון, שעליו הוצב מקלע "ברן".

ב"מבצע סיני", 1956, נלקחו הרבה כאלה, שלל מצבא מצריים.  צ.ה.ל  חילק אותם לישובי ה"הגנה המרחבית", לצרכי פיטרול וכיתת הכוננות.   גם אלינו הגיע אחד. נדמה לנו שפה הוא הצליח לנסוע איזה חמישים מטר ולהישאר גרוטאה. אולי גם זה לא.  אחר כך שמו אותו ב"גן-אלון" לכמה עשרות שנים.   בסוף הוא הגיע לאימפריית הגד"ש, מפני ששם יש, כנראה,  אנשים עם יחס לתולדות.

כשהיינו עוד ילדים, ראינו את הזחלילים האלה אצל החיילים האנגלים, בעיקר כשהיו עושים עלינו "עוצר" (סגר, בלשון עכשיו).  אנחנו זוכרים שיש לנו תצלום של הכניסה לבית הספר המקצועי מקס-פיין, בתל-אביב, שם למדנו מקצוע ב1947.   בתצלום רואים חיילים אנגלים אמיתיים וגם טור שלם של נושאי-ברן כאלה.   זה היה ב"מצב הצבאי" שהכריזו עלינו הבריטים ובבית-ספר הזה התמקמה פלוגה של חיילים אנגלים.  על הגג של הבית-ספר, היתה עמדה של מקלע ברן.
הגענו לגד"ש ביזרעאל.  כמו משוגעים אמיתיים  עם המטר ביד, התחלנו למדוד את המפלצת, ולהשוות עם מה שיש עליה באינטרנט.    אז, זה שלנו, אורכו: " 11.8 רגל.   רחבו: " 6.7 רגל. גבהו: " 4.6 רגל.  יש לו, כמו גדול, מנוע "פורד"  V8  בלי ראש, ורואים לו את כל הסוּפַּפִּים.  הזחל המשוריין הזה היה צבוע בצהוב-מדבר וקודם הוא היה צבוע בירוק-אירופה.  יש עליו מספר סידורי:  17761.   בקצה המספר יש סימנים מטושטשים.  אולי זה היה ריבוע שחור עם "צ" לבן, של צ.ה.ל.   אולי זה היה עוד סיפרה 7 של הבעלים הקודמים.

קצת קשור להקודמים: מהחיפוש שעשינו באינטרנט, באתר השריון שהיה לממלכת ירדן, נודע לנו שהלגיון הערבי רכש פעם ששה אוטומובילים משוריינים (כמו אלה שאפשר היה לראות בתמונות "משמר וספורט").   המשוריינים האלה, כך כתוב שם,  יוצרו על ידי "וגנר", פירמה גרמנית שמקומה היה בעיר יפו,  בפלשתינה.

 אולי קשור להקודמים:  אתמול זרקנו פצצה של טון וחיסלנו את ראש הזרוע הצבאית של ה"חמאס" וסגנו.  גם את אשתו ובניו וגם הרבה שכנים.   לא יפה. לא יהודי.  לא ציוני וגם לא הומאני. ברצינות.  אבל המשל הערבי אומר:  "מי שיש לו ראש מחמאה, שלא ילך בשמש".  הנמשל:  אם אתה ראש הזרוע הצבאית של ה"חמאס", אל תלך לישון ביחד עם אשתך והילדים וגם עם כל כך הרבה שכנים.   במטענים שלנו אין ברגים ומסמרים ושַייבּות וסתם חתיכות מתכת בשביל להרוג כמה שיותר חפים מפשע.  אבל המטענים שלנו שוקלים הרבה ומגיעים לכל מקום.  מתישהו.
  
                                          בקלנועית    חמורית
                                               
                               א מ ן  .


אין תגובות:

פרסום תגובה