יום שבת, 25 ביולי 2015

הפרצוף שלנו מול העמק, ומול כריסטיאן בארנארד 51

גם בגלל שפעם  היינו שתי קדנציות רכזי בניין וגם מפני שפעם היינו שתי קדנציות מזכירים, אז כל מה שקשור איך ולמה בנוי ואיך ולמה הקיבוץ -איכפת לנו. בגלל הקלנועית יוצא לנו עכשו לעבור בכל מיני מקומות סתם ככה,  אפילו שבכמה מקומות זה לא הנאה  מי יודע מה.

למשל בקטע של דרך המערכת מהירידה הנוראה על יד הפינת חי- לכיוון מזרח.   קודם כל  מפני שאפשר להתדרדר בירידה הזאת עד לגבעת המורה.   כשהגענו בשלום למטה, אז רואים את הראש של הבור שיקוע  ה  ה  ו  א,   שלא צריך אותו לכלום.    גם חורשת אקליפטוסים ועוד כל מיני, יש כאילו לאורך כל המדרון.    רק שהצורה שלה על הפנים ועל אבק והיא לא נראית בכלל כמו היערות של הגלבוע.

מה בער לקק"ל לתקוע שם דוקא כאלה עצים שהצורה שלהם דומה לזקן של עראפאת? הכל בשביל לממש את נישולנו מהזכות הבלעדית על המדרון כשטח מרעה ?   וכמובן,   כנדל"ן שנוכל לשדוד מהמדינה  לקראת ימות המשיח הקרבים? 

אחר כך רואים משמאל, על קו הביוב הראשי שמוביל  אל בריכת החימצון מיכל שחור וגדול שמתחבר איכשהו לביוב.   אומרים לנו שזה מין סידור שתופש את כל המים מתעלת העודפים שסביב הבריכה (זאת שנוהגים לירוק לתוכה  את המים ששתינו, לא בכוונה, מהבריכה). את זה מסננים היטיב ומחזירים לבריכה.   ממש מפליא יהיה אם לא נקבל בשביל הרעיון את פרס החסכון  במי שחייה ובמי נזלת ובמי ילדים.

משמאל ולפני זה, אפשר לראות שהמדרון זה גם הג'אנק יארד של  האיגום חמרי בנייה שמעליו, פלוס כמה תרומות אינטימיות מהטניס ומאוכלוסיית המתרחצים בבריכה, און דה-האוס.   מתחת למתקן סינון של הבריכה היה פעם מעבר לדרך שהיתה  שם, פעם.  מישהו חשב שגם לזה צריך לשים מחסום.  בגלל זה יש גם שם, כמו בכל דרכי הקיבוץ, עוד שריד ופליט חלוד ויתום ממה שהיה פעם עמוד של מחסום, אבל לא הצליח להמשיך ולהיות.

את מה שפעם קראו לה "דרך סלומן", לכבודו של המהנדס תולי שאחראי לתוואי  ההיסטורי, לא רואים  בגלל הקרן הקיימת לישראל.   פיתולי הדרך ההיא יותר יפים בעינינו מסמרטוטי החורש שיש  שם עכשו.   אחר כך מתחילה המסלעה האדירה של השיכון החדש, שש שורות של בולדרים עצומים, ממיטב מיץ הבריאה שנקרש לטיפות בזלת אחרי התעלול של  המפץ הגדול.

מסלעות זה תמיד מזיז לנו.   גם מפני ש א י ש י ת אנחנו אחראים על כמה מסלעות שיש בקיבוץ.  לקראת סוף המסלעה רואים למרחוק  חמשה מחסנים מפח.  שלשה מאותו סוג, אחד גבוה ומעוגל ואחריו הקטן שבחמשת הדובים. 

המחסנים האלה ניצבים איתנות על משטח בטון  עבה וארוך, עם סידור של  חשמל בצינורות ירוקים, אל כל מחסן, באורח תת-קרקעי.   יש שם מקום לעוד כפליים מזה מחסנים, אבל עוד אין דרך גישה. בזאת שיש, כמעט והתהפכנו עם הקלנועית, לא בגלל איך שכל הסיפור נראה אלא בגלל השיפוח (שיפוע, בלשון בנאי הדור הזה) .

למראה המחסנים באו לנו כל מיני שרעפים:   שרעף א':  עוד לא נולדה האשה שאין לה מה לעשות עם איזה מחסן רציני על יד הבית או עם עוד איזה ארון בתוך הבית  ושיישרפו כל אלה שזה לא מוצא חן בעיניהם.       שרעף ב': המחסנים האלה רחוקים מבעליהם וזה ממש מאות מטרים בשביל להגיע,  עם "מיול" או עם סבלי הרים (למי שיש).      שרעף ג':  המחסנים האלה הם בהחלט לא תפארת  ליפי נוף יזרעאל.     שרעף ד':  בויכוח על טעם ועל ריח, חבל על הזמן מפני שאת הכל ממילא יכסו הבוגונויליות.    שרעף ה':  כמו שאין גבול לגמישות החומר הרך,  אין גבול לסבלנות האשה להמשיך ולערער שוב ושוב וגם להתיש את כל העולם עד שהיא תשיג מה שהיא רוצה, העיקר שכבר תעזוב.        שרעף ו': זה לא התחיל בויכוח אם כן קיבלו פה חמשה ממ"ר נוספים במקום מחסן או שלא קיבלו,  ושמה שקיבלו- זה לממ"ד ולא למחסן וכיו"ב.

שרעף ז': המחדל האמיתי   התחיל , לא  ב 1998,  אלא   ב  1968, כ ש א נ ח נ  ו    היינו במרכז הזירה (מזכיר) וכשמה שקראו לזה אז, "ועדת תיאום בנייה" יזמה והעבירה החלטה לתקצב 400 לירות לכל דירה של לינה משפחתית, מאלה שיקומו -  מפני שסוף סוף מוכרחים מחסנים מסודרים ונמאס מהאלטע זאכען בכל החוץ של הקיבוץ.    400 לירות זה לא היה  אז   כסף קטן.   כל דירה אז, הייתה אמורה לעלות 12000 לירות.

אבל מרכז הבניין של אז לא שם קצוץ על אף אחד.  הוא אמר שעל גופתו יהיו כאלה מחסנים מפני שהם יקלקלו לו את הארכיטקטורה  השמיימית של  חיצוניות השיכון החדש. (שמתחבאת לגמרי מאחורי אורנים וברושים ופלפלונים ודולבים)  .    המזכיר ומרכז המשק וכל העולם יכלו אז לקפוץ לו ולא איכפת היה לו הג'אנק.  וככה זה גם נראה עד היום.

גמרנו עם השרעפים ומיהרנו לארוחת צהריים של דג טעים וסטייק חציל בשום, גם כן מאד טעים.   בדרך הצלחנו לתפוש חברה נכבדה ומעורה בענינים, ואצלה  קיבלנו הסברים על חלק מהנ"ל, שהיה בלתי ידוע לנו, לחלוטין.   היא גם הקפידה להעיר לנו שכדאי לקרוא את העלונים.  לא רק לכתוב בהם.  אם עושים את זה אז לא צריכים לשאול כאלה שאלות.

אחרי זה ירדנו כמו בכל יום לקחת את ה"ידיעות" וללכת לישון.  כשקמנו לקפה ועוגה וגם בשביל לקלנע את האשה בחזרה למעלה, לעבודה, אמרה אשתנו שבעיתון יש כמה טיפים  מספר חדש של כריסטיאן בארנארד על איך לשמור על הבריאות של הלב.     כריסטיאן בארנארד ?     הוא עוד חי ?!  

בדרך כלל אנחנו לא עושים את עצמנו מגיבים על כל מה שכתוב איפה שהוא, אף על פי שזה מאד קל לעשות וזאת גם פרנסה בטוחה, בלי להשקיע.   אבל באופן יוצא מן הכלל, אנחנו מביאים את הטיפים על בריאות ללב, כלשונם, עם במחילה, תגובתנו עליהם :

1. לא לקחת שום דבר ללב. 90 אחוז מהדברים שסובבים אותנו- לא שווים את זה.     (אנחנו)  :   אנחנו כבר לקחנו.  מה עושים עם זה?

2. לא לותר על מוזיקה. מוזיקה על כל גווניה, קלאסית או פופ, יכולה לשנות את מצב הרוח ולמתן את האגרסיביות.    בסדר.  רק לא מה שהצעירים שומעים בעבודה.  רק לא מה שמנגנים בדיסקוטק.  רק לא מה שכל די-ג'יי עושה לנו בכל חתונה.  דוקא בגלל אלה האגרסיביות שלנו נוסקת פלאים.

3. לצאת לחופש לעתים קרובות, תוך התנתקות מהכל.  רק ניתוק של ממש נחשב לחופש אמיתי.    כל הכבוד.    אבל אנחנו רק עם רופא צמוד וחדר מיון זמין ובידן בכל השירותים.

4. לישון לפחות כשמונה שעות ביממה. בכוחה של שינה להרגיע.      אנחנו ישנים לפחות עשר שעות ביממה.  בכלל לא מרגיע.
5 לתפוש מרחק מהלחצים בעבודה. אי אפשר למנוע אותם, אבל יש להשתדל לא לקחת אותם באופן אישי.    אנחנו פנסיונרים.  עובדים קצת ובלי לחץ.  כשעבדנו בכבלים ובכל מקום אחר לקחנו הכל אישית לוחצת.  שום השתדלות לא עזרה.

6. לטייל הרבה באויר הצח.  זה יכול לשפר את כל התחושות ואת כל היום.   מזה יש הרבה.  תודות לקלנועית.

7. לא להשאיר את החלומות רק ללילה.   לנסות לחלום גם באמצע היום.  לעצום את העיניים מידי פעם לכמה דקות ולדמיין כל מה שמשתוקקים אליו.   להעביר בראש תמונות חיוביות.     אחרי הביה"ס המקצועי מכס-פיין, הלכנו בגיל 17 לעבוד בנמל תל-אביב, במכונאות .  אחרי שבועיים פוטרנו.  התירוץ היה שאנחנו חולמים יותר מדי כל היום. מאז אנחנו משתדלים לחלום רק בלילה.

8. העישון אסור. להפסיק מיד לעשן, ואם יש צורך, להיעזר בגלולות החדשות נגד עישון,שנמצאות כבר בשוק.      אם נפסיק אז ניקח את זה נורא ללב.  מה שווה ?

9. להימנע מרעש.  הרעש מזיק ללב.  לא ללכת למקומות רועשים.  אז לא נלך לעבוד בכבלים בכלל.  לא נלך לאכול בחד"א.  בחתונות ממילא אנחנו רק מביאים את הצ'ק, טועמים מהדג-מלוח ובורחים לפני שהדי-ג'יי מתעורר.

10.לעשות ספורט. מי שמתאמן באופן קבוע מוריד את לחץ הדם והכולסטרול ומקטין את הסיכויים להתקף לב.    באמת ?   עשרים וחמש שנים הלכנו כל יום כמה קילומטר בבוקר.  בסוף כמעט קיבלנו התקף לב ויצאנו בזול עם ארבעה מעקפים.  "סימוביל" פעם ביום מוריד את כל הכולסטרול, הכי טוב.

11.לעשות סקס והרבה.  לפחות שלש פעמים בשבוע. סקס טוב מחזק את מערכות החיסון ומשאיר את הגוף צעיר ורענן.    אה.  בה.  ציגלה.  מה.   קשיש אחד היה עושה פיפי על הרצפה לפני האסלה וגם על הנעליים וגם על המכנסיים.   זה עיצבן את אשתו והיא נתנה לו "ויאגרה".

12.לחיות חיים חברתיים עשירים.  מי שמקיים יחסים חברותיים ומערכות יחסים רבות, תורם גם להפחתת הסיכויים להתקף לב.    זה לא מה שקרה לשגרירנו בן-אלישר.

13.להתייחס למוח כמו למחשב.  למחוק ממנו דברים שמכבידים עלינו.   אנחנו שוכחים כל מה שצריך וזוכרים כל מה שלא צריך בשביל כלום.

14.ערוך בדיקות תקופתיות אצל רופא.   עושים אצל ד"ר קולטון.  מומלצת מאד.  היא הצילה אותנו לפני שלש שנים. חוץ מזה, על כל יללה שלנו היא שואלת אם אנחנו רוצים עוד צינתור? ואנחנו ממהרים להגיד שלא. תודה.

15.לאכול בריא ולחשוב חיובי.   ממילא אנחנו כבר לא כל כך אוכלים, בריא או לא.  כבר ששים ושמונה שנים שאנחנו חושבים רק שלילי, כי ככה עשו אותנו, לאסונה של אשתנו.


                      בקלנועיות חמורית
                                                             
                                                        אמן.


אין תגובות:

פרסום תגובה