(אחרי רשימה 94 ובמקום רשימה 95 , אבל שלא התפרסמה מעולם)
ברשימה הזאת אנחנו דורכים בגועל על מה
שצונזר מרשימה קודמת ז"ל ש
ל א הופיעה לפני יותר מחודש, יחד עם כל אלה
שאחריה. העונש שחטפנו היה שממילא היינו
מוכרחים להסביר לכל מי שהתעניין, בפרוטרוט, למה פתאום הפסקנו לקלנע בחמוריות ,
וּלהַמצַנזרוֹת ינעם.
עבר קציר, כָּלָה קיץ, ניחוח הקיצוּצִינג והצִימצוּמִינג, המוכר והלא חביב, עולה לנו לתוך האף. ה"נאסדאק" על הפנים. "תמוז" והכבלים על משהו אחר. אתמול ברדיו אמרו שלישראל ייבאו אשתקד שלושים מליון פריטי לבוש מארץ סין. גם ש 80% מייצור הטקסטיל שלנו, הועבר מישראל לחו"ל. פעם היו שרים בהתלהבות: "גם לַטרוּן היא ארץ ישראל"! כיום מיללות המפוטרות מהגליל המערבי וממצפה רימון: גם אירבִּיד זה חו"ל?! ואת השכפ"צים והפאוצ'ים של צ.ה.ל וגם של משמר הגבול, מזמן כבר תופרים רק בשְכֶם ומבריחים לארץ דרך בַּקַה אל-שרקייה, מתחת לעיניים של צ.ה.ל ושל משמר הגבול.
זה מה שמביא אותנו אל הצרות הטובות. מתי היה אפשר לקנות בעפולה ריבת קופים מתוצרת איי הבתולה? מתי היה אפשר לנסוע לאיי פולקלנד (המַלוִינַס) ברבע המחיר, עם חניית ביניים בפסטיבל באהייה, בשביל רק עוד מאה דולר, מתי? מתי היה אפשר לנסוע לרומניה עם 15000 שקל, לעשות שם עשר שיניים תותבות ומצוינות, כולל שירותי מניקור ופדיקור וכל סוג של ניקור, בחדר השני, ולחזור לארץ ועוד לחסוך פה 10000 שקלים, בהשוואה למחירים של זה כאן, על בטוח? מ ת י ?
וזה הכל נסים ונפלאות של הכפר
הגלובלי. רק שהכפר הגלובלי הוא מאד
פסטורלי בשביל כַּפְרִיֵי מנהטן וטורונטו ואוסלו וטוקיו. הוא לא כל כך מובן וגם לא כל כך טוב בשביל
כפריי בית-שאן ודימונה ותל אביב –דרום. גם לא לכפריים הגלובליים של חיפה ושל
עפולה. כאן לא כל כך מובן בשביל מה צריך
את כל הממשלה הזאת ואת כל הכנסת הזאת ובכלל את כל המדינה הזאת, אם כל מה שאלה עושות זה הסכמי סחר והסכמי מכר
שמחסלים לנו את החקלאות ואת התעשייה ואת התיירות , תוך כדי הפיכת כולנו לאוכלוסיית מפוטרי המזבלה של הכפר
הגלובלי.
אם היינו מצביעים בשביל אברום
בורג, היום, זה רק בגלל שלפני איזה שנתיים הוא הכניס לחנאן עשראווי נשיקה מצלצלת
באולפני הטלביזיה בוושינגטון. כך יאה וכך
נאה לבחור יהודי עם כיפה, שמנשק ערבייה כל כך יפה, מול פני האומה.
ובכלל, מי שיש לו טענות: גם כן היום, אחרי הצהרים, כיבינו את
המזגן ונרדמנו. אנחנו התעוררנו ברבע לשלוש כי שמענו, פתאום, רעש לא כשר. המזגן לא נדלק בעצמו. כנשוכי נחש זינקנו אל השירותים וכמעט טבענו
במים. מאיפה ?! לא מהכיור. לא מהטוש. לא מהבִּידן.
גם לא מהניאגרה בתוכו. אבל היו
המון מים באוויר. רצנו החוצה, אולי אשתנו פתחה ברז בגינה ומשהו
לא טוב קרה? בחוץ היה שקט ויבש. דהרנו בחזרה לשירותים. רק אחרי שהרכבנו את
המשקפיים וגם הדלקנו אור, התברר שזאת הזווית "טי" שמכניסה את המים לניאגרה וגם לבידן. היא הייתה סדוקה והמים זורמים כמו אשדות הניאגרה. הצלחנו לסגור ברז וטלפנו ביאוש לבניין, אף על פי שמאוחר. היה תפוש.
זינקנו על הקלנועית וטסנו למשרד של הבניין ופתחנו שם את הדלת בלי
לדפוק. עירית פערה עלינו עיניים, גם כי
נראינו מבעיתים וגם עוד חצי חשופים. כמו
שהתחלנו להסביר, היא אמרה שטלאל פה והוא תיכף יגיע. טסנו למטה והשגנו בקושי את טלאל. הוא סידר את זה על הרגע. השעה הייתה שלש דקות לשלוש.
כמה זמן היה כל זה לוקח אצל עקרת
בית מרמת אביב ג' או מסביון ? או אצל נשיא ארצות הברית ? שתים-עשרה דקות ?! בחיים לא.
ככה זה לוקח רק אצל קיבוצניקים מחורבנים מהזר"ש, ששודדים את
הנדל"ן של המדינה ושיש להם בריכות שחייה של מיליונרים וגם ארבעים שקל לשנה
בשביל השתלמויות קצרות.
יומולדת 53 וגם שמח לקיבוץ, בקילנוע
חמורי, מצונזר וקצוץ.
לפני שבוע הושארה הקלנועית, כרגיל, להמתין בחוץ ולהסתכל
באלטע-זאכען ששוכבים על המשטח שבכניסה לארכיון.
החמור ירד ממנה ומיהר להיכנס לחדר עורכת העלון, לאחר שהוזעק שמה דחוף
,דחוף. אחרי 10 דקות יצא החמור, עם פרצוף
של אִיָה מ"פּוּ הדוב", התיישב על הקלנועית ודהר למטה, בחזרה לסטודיו.
הקלנועית העירה לו שהוא נוהג
בפראות ושתכף ימצאו אותה ע ל י ו במקום
שאותו ע ל י ה, כדרך הטבע. "מה איכפת לך?" השיב
החמור ,מניה וביה. "אתה גם נשמע, לא
רק נראה נזוף ומבואס יותר מחמור חמורתיים" הוסיפה הקלנועית. "כי זה מה שאני ", נער החמור בצרידות, "ואם
חשבתי פעם שאולי לא – אז עכשיו תהיי
בטוחה שכן", הוסיף.
"למה?" הקשתה הקלנועית. "למה את רשימתנו מספר 94 מעלון מס' 977
", התרגז החמור, "צינזרו עם כל
האורך של המספריים". "איך
זה?" השתאתה הקלנועית: "חמור
מדופלם וגזעי ובעל ותק, כמוך, עוד מעזים פה לצנזר ? מה, מי יודע, כבר, כתבת שם?"
הקלנועית ועליה החמור הגיעו בשלום
למטה. היא התארגנה למנוחת קלנועיות מול
הדלת של הסטודיו של החמור, בצל האזדרכת. עד שהחמור עוד לא התרומם ממנה, המשיכה
היא: "נו! מה כל כך כתבת שם ?" החמור(לשם שינוי) הרהר ושקל כל מילה: "כל מילה שלי, כחמור נזוף או כחמור לא
נזוף, הולכת להידפס בקלנועיות החמורית
מספר 95, רשימה ששנינו נרצה שתתפרסם, כרגיל, בעלון הבא של
קיבוץ יזרעאל. "
"אם אני מספר לך, כאן, מה
צינזרו בעלון מהקלנועיות החמורית מספר 94, אז יצנזרו את זה בעלון הבא, גם
בקלנועיות חמורית מספר 95, בשביל לא לשבור את מצוות הצנזורה. גם לא את חוּמרת הסוּב-יודיצה. אולי גם בשביל לא להשבית את הילולת חג
ה53 לקיבוץ."
"אתה מדבר כמו עורך-דין של
דרעי ואיציק מרדכי ביחד, לא כמו סתם חמור
זקן וטרחן, שהוא גם קיבוצניק-חמור, ועוד
מהזר"ש. אתה בטוח שאתה לא יכול לספר
את זה? אפילו לא לקלנועית שלך, שלוקחת אותך לראות את כל הדברים היפים והמצחיקים,
שכל כך מהנים את כל ציבור הקוראים?!"
"קלנועיתי הנכבדה", השיב
החמור: "את, במחילה, לוקחת אותי לא
רק למקומות יפים או מצחיקים. רק שעל האחרים, שהם גם לא יפים ובטח שבכלל לא
מצחיקים, יש פה מי שחושב שצריך לשתוק.
להבליג. לשכוח מזה וככה להמשיך
הלאה. בטח שלא לכתוב על זה".
והוסיף החמור: "מזה צריך
להבין שכל הקלנועיוּת החמורית שלנו היא, בכלל, רק אוסף מוצלח של בדיחות וסיפורים
לקריאה ביום ששי אחרי הצהריים. ואם אפשר
– שום דבר יותר
מזה".
אמרה הקלנועית: "מה כל כך רע
בלהיות רק אוסף מוצלח של בדיחות וסיפורים לקריאה ביום ששי אחרי הצהרים?" נער לה החמור, בסינון מבין השיניים:
"אולי לא רע. אבל החמור שלך, את זה, פשוט, לא
קונה" .
"זה הכל"? תמהה הקלנועית. "אז למה שלא תלך לצייר, במקום סתם להתרגז"?
---------------------------------
ובלי קשר להקודמים: בליל שבת היינו בנס-ציונה ביומולדת החמש של אחד מהנכדים שלנו. היה שם גם אחד מהמשפחה של הצד השני, מפעיל
צרכנייה בכפר אורייה. שאלו אותו, איך
העסקים, מה המצב? ענה: "ג'וּקִים על הקיר".
הקלנועיות החמורית
המצונזרת .
א מ
ן .
(רשימה זו לא התפרסמה בכלל. מכאן
הכפילות בתוכן עם מס' 96)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה