יום רביעי, 29 ביולי 2015

על זקנות עליזות כאלה, בטלביזיה. 128


החמור כבר לא כל כך קורא, בגלל העיניים. גם לא מוסק וגם לא כובש זיתים לכל המשפחה, בגלל הכוח.  במקום זה הוא  רואה יותר מדי טלביזיה.    אלה ימים מבישים במרקע. גם בכלל וגם בגלל איך שהמתנחבלים שלנו מתעללים במקומיים בכל מה שקשור למסיק הזיתים. המדינה (משום מה!?) לא עושה להם כלום.  אחר כך מתפלאים שהברדק חוגג לא רק במסיק ולא רק בשטחים  ובימים האלה איש הישר בעיניו יעשה.
       
בחוש תיזמון מופלא וגם באומץ, החליטו השמאלנים של הערוץ הראשון לשדר כתבה ארוכה ומפורטת על איך שאפשר למסוק זיתים, אחרת. המסיק הפסטורלי הזה קורה לא בארץ הקודש אלא בארץ של אנטיוכוס, בפלופונז, איפשהו.  בסרט מראים זקנות עליזות, שרק  שרות ורק רוקדות כל הזמן, כשהן מוסקות זיתים ועושות שמן זית טעים והכל  בְּסַבַּבַּה אחת גדולה, מלאה בפרחים ובירוק ובחלב ובדבש ובגבינת צאן נפלאה.

זה עושה רושם אדיר על גברת אחת, טובה בְּיַאלַה, מערוץ אחד של הטלביזיה הישראלית.  היא, מצידה, מזדרזת להביא את החדשות הטובות ישר אל תוך הטלביזיה שלנו.

אנחנו רואים ורואים ונזכרים באייטמים שמוקרנים על המסיק אצלנו (שהשכנות עם הראיס לא באות לעשות) ואצל השכנים, ששמה "נערי הגבעות" מחוללים פרשת טמטום ורשעות שרק פילגש בגבעה מתחרה אתה במי יותר משפיל ומכוער.

למראה הזה בושה להיות ישראלי וגם לא כל כך כבוד גדול להיות יהודי.

רק מה?  זקנות יווניות ששרות ורוקדות ממיטב הסירטאקי והבַּאגְלַאמָה ומתרחצות בשמן זית -   זה סחורה שחמורים מקלנעים, בני כמעט שבעים, לא קונים בקלות. לא בתור חלום ורוד.

זה בגלל שרק לפני חמישים וחמש שנים, כשאנחנו כבר קראנו עיתונים ואחר כך גם ספרי תיעוד על מה ששרו ורקדו אז בארץ של פנאתינאיקוס,הייתה, שלא נדע, מלחמת אזרחים ביוון.  חצי מהיוונים, שהם סבאים וסבתות מאד נחמדים היום, שחטו אז, במרץ, את החצי השני של אלה שיכלו להיות סבאים וסבתות מאד נחמדים, אבל לא כל כך יצא להם.  

זקנות כמו שראינו, לשיר ולרקוד ולחייך, באייטם על המסיק בגן העדן הפלופונזי, היו אז בנות עשרים ופחות מזה. הן גם מאלה ששרדו את הטבח ההוא.

אבל אז, במקום למסוק זיתים ולשיר, הן עסקו, בהצלחה, בלרצוח אחת את השנייה וגם אחת את הילדים של השנייה.  במקרה הפחות אכזרי והפחות לא נעים,(שתועד בדייקנות) הן היו בורחות  מאימא ומאבא אל ההרים, להיות עם המורדים: לבשל בשבילם ביום ולהרים להם את המוראל בלילה, שזה לא עיסוק נורא חינוכי, וגם בכלל אסור לשידור.

זה למה חבל לבזבז זמן אוויר יקר של הטלביזיה באייטמים כאלה נחמדים, על  חמורים זקנים, שמקלנעים, אבל עוד כן זוכרים משהו.  לימור בנאי משכנעת הרבה יותר.


         בקלנועיות   חמורית


                                          א  מ  ן.

אין תגובות:

פרסום תגובה