יום ראשון, 26 ביולי 2015

הקלנועית יורדת לבנקט, עם החמור. 90


כבר כמה פעמים יצא לנו להעיר שההווה לא איכפת ( עושים את עצמנו לא קוראים עיתון ולא רואים חדשות), שהעתיד מפחיד (חוץ משאם נלך לישון ולא נקום, ודי, אם אפשר).    הדבר היחיד שעוד איכפת לנו ושמעניין אותנו לטייל בו, אפילו עם קלנועית  זה  העבר, ההיסטוריה,  רחוק כמה שיותר.   למה?  אולי מפני שהעבר הצליח להיות מה שהוא, שאנחנו שרדנו אותו בהצלחה, פחות או יותר (?)  לא כל כך ברור.

אבל תמיד יש לנו אשלייה חיובית, שלפחות  ב ע ב ר   לא ייגעו לנו לרעה.  שעל מה ש  ה י ה  מזמן, טוב או רע, לפחות  כבר לא  יתווכחו אם כן היה או לא היה או מה היה.   שיהיה מקובל כמו שהיה.     זהו.  

אבל איפה זהו?  למשל:  בכל פעם שאיזה עיתונאי טלביזיה מגיע לשטחים ושואל איזה מתנחל עם זקן ועם כיפה, למה הם עושים התנחלות וככה גומרים לנו את השלום ואת הסיכוי לחיות עם הערבים ביחד וככה גורמים לחורבן בית שלישי,  אז המתנחל נוהג להשיב (אפילו בסבלנות ובסלחנות):  מה יש?!  ככה גם הקימו את דגניה.

זה מעלה לנו את הסעיף עד להשחית.  מפני שזה נקרא לקחת את  התולדות ולשכתב אותן, לצורך פוליטיקה.   אנשים שהם עכשיו נוער או חיילים, ושעוד לא נולדו, לא כשהקימו את דגניה ולא כשהתנחלו בקדום, עלולים לחשוב שמה שהמתנחל עם הזקן והכיפה אומר למצלמה -  זה באמת מה שהיה. כי עובדה:  משדרים את זה כל היום וגם מחר.  מדפיסים את זה בעיתונים ואין פוצה פה ומצפצף.  אם יש, אז זה קטן ומאוחר, שאין בו שום תועלת כי את כתם הבוץ, הוא כבר לא מוחק.

ועל זה אמר צורר יהודים מפורסם:   "תזרקו בוץ על כולם, כמה שיותר -  משהו בטוח שיידבק."

כמו שבשנת היובל למדינה, קיימה "המשפחה הלוחמת" אזכרה לחללי "אלטלנה"  (כך יאה וגם מכובד).    אלא שבמודעה על האזכרה צוין (פחות או יותר) כי עורכים אזכרה לזכר קדושים שנרצחו בידי  קַ  יִ  ן.          קין זה זהו שהרג את הבל, אחיו, בהתחלת התנ"ך.   ומתכוונים פה לקטע, שבאנציקלופדיה העברית, כרך ו', עמוד 595, אומר כך: 

"בתחילת יוני 1948 הוקם צבא-ההגנה לישראל.  חברי ה"הגנה" נכנסו לצבא הסדיר וכן הושג הסכם עם הארגון הצבאי הלאומי על פירוקו והעברת פלוגותיו לצבא המדינה.    אך האצ"ל עדיין שמר על חלק מכוחותיו בירושלים וב 20 ביוני, הביא נשק לחופי הארץ בספינה "אלטלנה",  על מנת למסרו לאנשיו.   הממשלה תבעה את מסירת הנשק לצ.ה.ל .    האצ"ל עמד על כך שיימסר לפלוגותיו שלחמו בחזית ירושלים.    לאחר שמפקדת אצ"ל סירבה למסור את הנשק, הופגזה הספינה ע"י הצבא עד שעלתה באש.    כמה מאנשיה נהרגו וכמה נפצעו.    פרשת אלטלנה גרמה למשבר  פנימי רציני, אך עמדתה התקיפה של הממשלה הכריחה, לסוף, את האצ"ל, לקבל עליו את מרותה".

עד כאן הציטוט.  הצבא שהפגיז את אלטלנה היו אנשי פלמ"ח, אז כבר צ.ה.ל, שקיבלו פקודה לירות, וירו, כמו חיילים טובים.   תיכף אחרי זה, פירק בן-גוריון לא רק את האצ"ל, אלא גם את הפלמ"ח.  עניין של מרות ושל ממלכתיות.  בלי פשרות.   

ובלי שום קין ובלי שום הבל.    

אנחנו לא חושבים שמישהו הוציא לאור היסטוריה רשמית של תולדות ההתנחלות, החל מהתנחלות  ק  ד  ו  ם  1968  עד היום.  שיהיה ברור:   את ההתנחלות הזאת ואת כל אחיותיה, עשו (בטח שעד 1977) בניגוד לדעת הממשלה והקונצנזוס של העם היושב בציון.  זה מה שרוב העם היושב בציון, סבר לתומו בימים ההם בזמן הזה.  ההתנחלויות קמו על אדמות שנכבשו במלחמת ששת הימים, ושהיו אמורות לשמש קלף במו"מ על שלום, בינינו לפלשתינים.

עכשיו אין קלף, יש שונאים בנפש לנצח ויש מאות אלפים יהודים שטוענים שכל ארץ ישראל מהים עד לירדן (ולא רק זה) היא של היהודים  ורק של היהודים, כי ככה אמר הקב"ה בתנ"ך( אף על פי שכתוב שם, בפירוש,  כי "לזרעך אתננה" וגם כתוב בפירוש שישמעאל הוא יוצא חלציו של אברהם אבינו).  זה גם מה שמעלה את ההתיישבות ההיא בקדום, למדרגת החטא הקדמון של הציונות, חטא שיביא לחורבן בית שלישי.

את דגניה  ל  א  הקימו כך.   קרקעות כנרת החווה ודגניה א' נרכשו על ידי עם ישראל לפי חוק הממשל העותומאני.  כיבוד החוק הבינלאומי והמו"מ הלגיטימי עם ממשלותיו בכל הזמנים, היה נר לרגליה של  הנהגת "הישוב" שלפני הקמת המדינה.

כך לא רק סתם כי "למה לא?".     כך, כי אחרת , לעולם יהיה חוסר ההסכמה המסוכן לקיומנו, שורר בינינו לשאר אומות העולם.   כל הוויה פוליטית אחרת, נידונה לכליון מהיר, יותר או פחות (שלטון הבריטים כאן, למשל).   כך מלמדת ההסטוריה.  

גם בתנ"ך לא היינו פה לבד.  אף לא פעם אחת  ( גם לא בימי ממלכת דוד, שאז היו כאן, תמיד, גם גבעונים,   גם פלשתים, גם צידונים, גם עמלקים גם מדיינים, גם שומרונים  ומי לא.  אם הסתדרנו אתם- שקטה הארץ ארבעים שנה.  לא הסתדרנו?  היו פיגועים).

לטעמנו, ההבדל הכי  ח ש ו ב   בין דגניה לקדום ולדומותיה הוא:  בדגניה התיישבו יהודים שרצו לשוב לציון, לגאול את שממותיה, ולהתפרנס מעבודת האדמה, או מכל דבר אחר, ב י ש ו ב ם   ובסביבתו.   נקודה.  זה כולל גם את החלומות על היהודי החוזר להיות איש אדמה,  שלא חי מעסקי אוויר -  מה שמשך המונים וגם תנועות נוער אל המעשה הקיבוצי והחקלאי בכלל.

לעניין הנ"ל היו חלוצים וגיבורים יותר גדולים וגם יותר קודמים:  אנשי המושבות של העלייה הראשונה, ביל"ו וכולי.    יחד עם הקיבוצים  היו גם מקימי תנועת המושבים. משום מה מקפידים בהתנחלויות להזכיר את דגניה. למה לא את נהלל?  למה לא את זכרון יעקב או את יסוד-המעלה?

אנחנו לא שומעים שהמתנחלים של היום, מסקלים טרשים, חורשים ונוטעים וחיים על אדמתם, או על תעשייתם שבמקום, ככלל.   הם יושבים בוילות (לא חשוב מי שילם) על ג'בלאות, קמים בבוקר וחוזרים לעבודה ולעסקים שהשאירו בגוש-דן או בירושלים או בחיפה.   אז למה פתאום "כמו דגניה"? 

צריך לזכור:  בדגניה גרו בצריפים ובאוהלים, הרבה שנים, וקמו בבוקר לעבוד בשדות וברפת ובגן-ירק של  ד ג נ י ה.  גם בגלל אורח החיים שביקשו.  גם בגלל שזה מה שנקרא קשר  א מ י ת י   לאדמת הארץ.     בבקשה.

ההתנחלויות זה אנשים שמחרפים את נפשם למען ישראל, לדעתם.  אבל זה גם "חַאפ" (לאומי) של דיור זול ומשובח, חמש או עשר דקות מכפר-סבא או מירושלים או מעפולה או מחדרה. כמעט שאמרנו גם את נתניה.      בבקשה וגם בתודה.

זה מה שזה, התנחלויות.

אנו מבקשים סליחה ומחילה מקוראינו,  על שהקלנועית ירדה קצת לבנקט ועסקה פתאום, במה שכבר מזמן נשבענו לעצמנו, שלא להתקרב אליו.  זה מה שקורה כשמתרגזים ויוצאים מהכלים.   לא חשוב באיזה גיל או באיזה מצב משפחתי, או במי שיושב היום בממשלה.


                                              בקלנועיות   חמורית 


                 א  מ  ן  .

אין תגובות:

פרסום תגובה