בית דין לא יועיל.
במאמץ מאוחד, עקשני וער של אלף זרועות (מלים הכרחיות בכל מסכת חלוצית-
ציונית אמיתית) הגענו אנחנו וכולנו עד הלום, אל הקלנועיות החמורית החמישים.
עד עכשיו התפרסמו בעלון, כולל הרשימה הזאת, רק ארבעים ותשע
רשימות. הקלנועית החמורית הארבעים
ושתיים, נותרה גלמודה במחשב מפני שהיא עוד פעם על המקלחת הישנה ופחדנו שזה כבר
ישעמם. אבל לא מחקנו ואולי עוד נפרסם.
גם על מה שנתקתק פה קשה לנו לקחת אחריות( מה שכבר קרה פעם) ועם קואראינו
מידת הרחמים והמחילה.
יחד עם כל מה ועם כל מי ששפכנו כמעיין המתגבר בכל הרשימות,
הננו להרים בחגיגיות, כוסית של דיו. לחיים.
לא נתאפק ובתנופת ששון בני המעיים הזה, נחרר כמה הערות שוליות
על המושא לחגיגת היומולדת. וקודם כל על המספרים האחים, "ארבעים תשעה" ו"חמישים":
לפני חמישים שנים עזבנו
בתל-אביב את אמא ואת אבא ובמצווות המדינה, עם ישראל והסוציאליזם, הלכנו
להיות קיבוצניקים. פה אנחנו קרוב לארבעים
ותשע שנים.
ב 30 לנפול מוישהלה אוריון, ב
1955 , אמרנו על הקבר משהו כמו:
השפל
מבט עייף, נכפף.
לא
תמלט מזה עכשיו,
וראה
בדמי,
ארבעים
ותשעה אנשים
קוברים
את מי,
שהיה
האיש החמישים.
תמיד היינו חלשים בחשבון,
אבלה מספרים האלה הם משהו. אולי
פרנסה לנומרולוגים שעובדים על
הבנאדם. עלינו - בייחוד, עם המספר "חמישים", בו אנחנו
שמחים ושאליו עוד נחזור, פחות שמחים.
השם "קלנועיות חמורית" נובע ,כאילו מאימו-הורתו,
ה"חמוריות הנמרית". אולי. את השם האחרון המציא אלמוני, כאן, לפני ארבעים
ושמונה שנים. (איסר? לוין?).
אבל את הכינוי האמיתי
והקבוע לכבוד אישיותנו, כלומר את שם
התואר "חמור"
המציא, במחילה, טיוכקה, כמו שהוא המציא שמות משלו לכולם.
לפנינה עומר, למשל, הוא היה קורא "שפנפנינה. לנו הוא היה קורא לפעמים,
,חמורגו" (ריש ,סגולה"). בנוח עליו הרוח, הוא היה מכנה אותנו גם
"חמורקיק, שמובנו הוא חמור עם סיומת של חיבה מצד טיוכקה.
ובהחלט נראה לנו יותר אותנטי, שהחמוריות הדבוקה תמיד, בפוזה
סיאמית, לקלנועיות שכאן, היא תרומתו של החבר משה יובל (טיוכקה) שהגיע יחד אתנו
מהכשרת מעיין-ברוך ליזרעאל, לפני קרוב לארבעים ותשע שנים, והיה כאן ה
ח ש מ
א י ל בהא הידיעה, משך עשרות שנים.
אגב, תשמע, טייכמן: אם אנחנו כבר מדברים אתך, ואם יש לך רגע
זמן על הקפה, אז נזכיר שלפני כמה שבועות עלו אל קברך באופןרשמי, בחג ה52. היה עציץ יפה מאד על הקבר והרבה חברים הוסיפו
סתם פרחים. אנחנו שמנו גם עוד שתי אבנים
קטנות, לא מי יודע מה, שלא יהי לך כבד ושלא תזיע שם מרוב מאמץ, חס וחלילה.
ובהזדמנות זאת גם נזכיר לך שהיום, עשרים וחמישה לאוגוסט, 2000,
לפני 42 שנים בדיוק, שנינו התחתנו(כל אחד עם מישהי אחרת) ביחד על אותו הדשא,באותו
זמן, עם אותו הרבי ואותו הקהל. זה קרה
אז בלי רבע עוף, בלי שום קייטרינג ובלי סל חתונות. גם בלי מוזמנים ללפני ולאחרי ובלי
"די-ג'יי" מפוצץ מוחות, אבל עם
סנדלים מתחת לחופה ועם המון התרגשות אמיתית.
אז עוד גרת בבאסין השני (במקום שנינו). אני גרתי בצריף פיני שאחר כך נשרף לגמרי. את המקומות האלה כבר אי אפשר למצוא, או שקשה
לזהות, היום. היום, אפילו את החשמלייה
שלך ואת סביבתה לא היית מזהה כבר בקלות.
מה אתה יודע? השבוע עשו פה מהפך בחשמל. הורידו את הטרנספורמטור הותיק מהע מוד מתח גבוה שאחרי החשמלייה (זה
שהיה מטגן כל הזמן צוצלות, עם קצר או בלי, תלוי ברמת הטיגון) ובמקומו שמו שני טרנספורמטורים בריונים, על
הקרקע מאחורי החשמלייה, סגורים בכלוב כמו בבית הסוהר והראים כמו בתחנת חשמל, עם כל
האזהרות המבהילות.
כל הפתחים מאחורי החשמלייה נסתמו בגלל
זה. גם כל הג'אנק החשוב מאד, שבלעדיו לא
יכולת, נעלם. אבל לפחות החשמל יכול
עכשיו לזרום בפראות. אתה השארת אחריך
חורשה זי גדולה בין החשמלייה לבתי ההורים ובין בית הילדים וכתה א' לכביש
הכניסה. אתה לא תכיר כלום מכל החורשה
הזאת. כול ערימת עמודי הטלפון ה ה ם ,
שהיו נהיים לאט לאט לעמודי תאורה, ושנעלמו וזהו.
הבית ילדים נהיה למשרד מהנדסים וגם
לקליניקה לרפואה סינית (אם אתה לא מאמין, אז אפילו אנחנו מקבלים שם טיפול. קודם אצל אחת יפהפייה, לא פחות מאלינה הרופאת
שיניים ה
ה י א, ועכשיוגם אצל הילד אייל סלומן, שכבר גדול ונהייה דוקר סיני)
כיתה א' משמשת שיכון זמני
למשתפצים. פעם דיברו על בית סיעודי
לזקנים שם. לדעתנו זה לא ילך. כולם רוצים לגמור לבזדקן בבית. לא כדאי להשקיע בזה גרוש, עד שיהיו קליינטים
רציניים מאידך, אולי יהיו. בדרך הטבע, זה די מתחיל להימאס לצעירים לראות
כל היום זקנים בכל מקום. בינינו: גם
לזקנים די נמאס לראות כל היום זקנים בכל מקום.
מהחורשה שגרעין "צמרת"
נטע, לא נשאר הרבה. קודם מיקמו בה שכונה שלמה של טרומים, יד שניה, שאריק שרון ייבא
בשביל אתיופים ורוסים, אז. עכשיו סילקו
כמעט את כולם לאן שפעם היה הסלויץ' הגדול של המוסך והמכונות החקלאיות. בחורשה נשארו מדרכות אספלט שלא יודעים לאן
הובילו, איפה.
בצד דרום של החורשה בונים עכשיו בית
כפול. הוא דומה לבתי ההורים(שגם להם
מוסיפים אחד) אבל הוא גם שונה. קודם כל
הוא לא בית הורים אלא בית קיץ של איזה אמריקאי, שישמש גם אותנו. איכשהו. אבל הכי מעניין בבית הזה הוא מיקומו: חזית הבית מסתכלת בדיוק לכיוון מערב, בניגוד
גמור לכל שאר מבני הקיבוץ?! הגשם יוכל
(אם ירד) להיכנס בקלות הביתה. יש איזה דלת
אחורית בצד מזרח, אבל החזית – במערב.
איך זה?
קילנענו סביב לבית ובכל הסביב ולא
מצאנו הסברים. אוןלי מפני שרוצים להפוך
את הקטע שבין כביש הכניסה לצומת שעל יד גן זמיר-
לרחוב הזקנים שחזיתות בתיו יביטו אחת על השנייה. יותר מתקבל על הדעת (ואני משוכנע שגם על
דעתך, מאז הסיפור שמכרת לרחל אשכנזי על ייבוש הים התיכון) הוא ההסבר הזה:
מי שתיכנן את זה בטח יודע משהו,
שכולם עוד לא יודעים, בעניין תעלולי "אל-ניניו" ששיגעו את מזג האויר
בעולם. עכשיו, אחרי שהחור באוזון ייבש
והמיס את הקוטב הצפוני ויש שם ים במקום קרחונים, סביר להניח שהקוטב, שרגיל לחיות
רק בקרח, ירצה לעבור דרומה, לצד השני של הכדור, זאת אומרת לצפון קנדה או לאלסקה,
ששם אין חור בשום אוזון. קו המשווה יעבור אז בתורכיה ואנחנו נתנהג כמו מ ת ח ת
לקו המשווה, איפה שהכל- גשם ורוח וצל ומסלול השמש, פשוט ה פ ו כ י ם. וכה גם הבנייה, בהתאם.
איך לא חשבנו על זה עד עכשיו? אנחנו בכלל אפריקה! מתי יצטרכו גם לסובב את כל הקיבוץ במאה
ושמונים מעלות? תביט איך שהג'ירפות האלה
מחסלות את כל הפיקוסים! זה גם ישפיע
איכשהו גם על התקציב האישי? שקודם יתפשו
את האריות? איך? מי פה תופש אריות? מה?!
את זה אתה אומר לי או שאת זה אני אומר לך? תעזוב אותי בשקט לגמור את הקפה.
טייכמן. אם אתה ממשיך לקרוא עוד כל מלה, אז את השאר
תמצא בכל העלונים. רק שלשום קילנענו בצד
מערב ונדהמנו לראות שם ארבעה עמודי תאורת מגרש מפלצתיים- במגרש הרוגבי.
בשביל מה צריך לשחק רוגבי גם בלילה?
לא חבל על הזמן ועל החשמל ועל הבריאות?
ואנחנו מאד מקוים שהעמודי תאורה
האלה, זה לא האנטנות של הטיל "חץ", שרוצים להגניב הנה מעל יד עין שמר, איפה שכתוב: "לא תטגנו
אותנו!" יללה ביי.
כאמור, אנחנו לא תיכננו על כ
ל הקשקושים הנ"ל. אבל יצא לנו. ובעניין מספרי החמישים, אז יש לנו על הראש עוד
ח ג א ומועד חמישים אחד, ש מ מ
ש לא בא לנו לחשוב דווקא עליו,
בזמן של שמחות. ולהתראות בקלנועיות
החמורית הבאה, בסייעתא דשמייא, בעגלא ובזמן קריב.
חמישים ליום הולדת. כה לחי.
ב
ק ל נ ו ע י ו ת ח מ ו ר י ת
א מ ן.
אני צריך קלנועית זוגי יש לי ביות ללחת אני מנוטק בבית כול ים אברטי ניטואך רוש ולו יכול לצת מהבית, שלוש שנימ אני בבית בלי ללחת לשומ מכומ.בגלל זו אני רוצה קלנועית.טןדה רבה. ברל.
השבמחק