יום ראשון, 26 ביולי 2015

צ י ו נ י ם ל ד ר כ י ם 58

"חכם השביל מן ההולך בו", אמרו לנו פעם , בתור פתגם חשוב לעיצוב האישיות.  כשקילנענו בתשתיות המקום, יצא לנו לתאר כבישים של אז וכל מיני כאלה.  כבר אז אמרנו לעצמנו שצריך להיזכר, או לפחות לא לשכוח כל מיני שבילים ודרכים שיש ושהיו בסביבה.  זה בגלל שחכם השביל מן ההולך בו.  איך זה?  אולי מפני שבשביל הזה כבר הלכו לפנינו אלפי מתחכמים גדולים, קודם,  ושעצם זה  שהם עשו את זה, קודם ובכלל, זה מה שעושה את השביל יותר חכם ממי שהולך בו 

ע כ ש י ו (למה? למה?!).


כשהיינו פה לפני הצבא, ב1950 , בשביל לעזור בקציר, יצא לנו לעבוד בהובלת שקי חיטה מהשטחים למטה.   הקיבוץ היה עוד בכפר, אבל את היבול כבר ערמו על הגבעה הזאת, מפני שעוד מעט יעברו  (גם גרו פה כבר שתיים  - שלש משפחות עם ילדים, בגלל שפה היה כבר מין בית ילדים ובכפר אף פעם לא).

בשטחים למטה היה הזחל T.D.9 , רתום לעגלה, עם מוסה עפרון, ז"ל.    הוא נסע אחרי איפה שהקומביין עבר ואנחנו העמסנו את השקים על העגלה.  כשגמרנו להעמיס, יצא לנו להימצא בערך מול איפה שהבריכת חימצון של היום נמצאת.   רק שאז לא היה שם כלום חוץ מקוצים ומדרון משוגע שבקצהו, למעלה היו כמה צריפים וכמה חצי לא גמורים.

מוסה עפרון הסתכל עלינו ואמד את מידת הבהלה הפוטנציאלית שזורמת לנו בעורקים.  אחר כך הציץ למעלה, הכניס לראשון של הזחל ובחיוך גדול הראה לשלוחה הראשונה של הגלבוע, איך שהיא קטנה עליו ועל הזחל בשוונג אחד.

זה היה בעידן שבו עוד  ל  א   היו מקפידים לתחוב שפלינט בקצה הפין, בשביל לאבטח את ריתום העגלה ליצול הטרקטור.   סוף המדרון מלמעלה היה בדיוק איפה שהכביש הפנימי עובר מעל לבאסינים (שעוד לא נולדו).  לשם הגענו ופרקנו את השקים, על יד איפה שבונים את המחסן תבואות (היום- מפעל הכבלים).

כל זה ללמדנו שגם אז וגם הרבה אחרי זה, היו הדרכים להגיע אל כל מקום  - ענין לא ממש
מוגדר. אנשים מיושבים בדעתם (אז) היו יורדים ועולים בשתי דרכים:  דרך הכביש בירידה עד לסיבוב למעין (היום סתום עם בולדרים), או דרך שיחי עפולה, ששם השיפוע קטן, איך שלא יהיה.

ביניהן היתה רק דרך הג'יפים.  ראשונינו כבר מצאו אותה שם.  קראו לה ככה כי התאימה רק לג'יפים וגם זה בדרך כלל רק לג'יפים שנוסעים   ב  י  ר  י  ד  ה  .   למעלה היא התחילה איפה שהיום עושה קבלן פינוי החצרות את הערימות זבל האלה.   אחר כך היא ירדה מול מה שפעם היה מכונה "ואדי הנבילות", ככה בשיפוע לא הכי מטורף, עד שכמעט למטה, היה לה שיפוח 40% , שמתאים רק לאמיצים וללא חכמים וגם למשאיות המפלץ של ערוץ הספורט האירופאי.

לכל מי שחווה את דרך הג'יפים, יש סיפור משלו.   שלנו הוא: עוד בכפר,  אמרו לנו פעם לרדת אל הקומביין, אל פאלק (בשביל לקשור שקים) יחד עם עירן שורר,ז"ל, שהביא לפאלק, זאת אומרת ל"מאסי האריס 21" חבית בנזין.    החבית ישבה על כרכרה לא גדולה, רתומה ל"פרמול" ההיסטורי.  עירן שורר החליט שהוא יורד עם זה דווקא בדרך הג'יפים.

עד לשיפוח האחרון זה עוד התנהל בנס. חריק פה חריק שם.  כשהגענו לשיפוח  ה  ה  ו  א
התהפכה חבית הדלק, על פי חוק ניוטון, קדימה, והתיישבה בין הכרכרה והטרקטור. עירן שורר הצליח, בצעקות ובבעיטות, לבלום את הטרקטור בניצב לדרך.  אנחנו פשוט ברחנו על נפשנו עשרים מטר במדרון ורק אחר כך היה לנו אומץ להביט אחורה, לראות מה קרה.

היתה עוד דרך למטה "דרך המאסי האריס", שזה איפשהו אחרי גבעת הכלניות מהסיבוב לבית הקברות ישר למטה.    למה  "מאסי האריס" ?   גירסה א':  למה פעם החליט מישהו לנסות ולרדת שם מלמעלה למטה בקומביין ה"21".   היה שם איזה "קולי" והבחור חשב שזה יתאים וגם יקצר בהרבה. הברקסים של הקומביין לא היו בנויים לזה והוא התדרדר נוראות עד לאמצע השטח והיה מזל גדול.

גירסה ב':  הקומביין "מאסי האריס 21 " לא היה יכול לרדת בדרך הג'יפים.  כל השאר היו ארוכות מדי.   אז קבעו לו מסלול, קצת משופע, אבל אפשרי.  זהו.   והדרך נקראה על שמו.

הדרך למטה, כמו שצריך, בוצעה כבר על ידי המהנדס האזרחי, העולה החדש, תולי סלומן, איפה שמתחת לבריכה היום, עם סרפנטינות תקניות -  שלש  במספר.   עם הסיבוב האחרון למעלה, לא הכל הלך כל כך קל. עגלת "מנרה" עם אגסים ,פשוט לא היתה עושה אותו וזהו.   ה"בדפורד" עם אגסים, לפעמים לא הסכים  לעלות ולהסתובב בבת-אחת, אפילו לא בראשון ספיישל (מידע אישי).

בעמ' 58 של ספר היובל, מצוי צילום אויר (לו נזקקנו כבר בענין אחר).  בצד ימין למטה, בין הדרך שכיום היא הכביש לשיכון החדש, לבין הבתים ה"חמישי" וה"ששי",  מחורץ המדרון בהרבה תוואים.   לכל נהג של אז, היתה דרך עפר פרטית משלו, איך להגיע מהצריפונים אל הסיבוב הראשון בדרך סלומן.  אנחנו זוכרים שמלכה, עם הבדפורד, היתה יורדת בהכי קצר והכי תלול והכי מהר מכל המבחר.

ישנם וגם היו עוד דרכים ועוד שבילים.  למשל "הדרך הרומאית" שעלתה מהמעין אל תוך העיירה אזדראלה, או אל מה שהיה בתל הרבה קודם, כולל הירידה אל המעין ואל כרם נבות. ושלא לדבר על השביל ששופץ מהמגדל הצפון - מזרחי של יזרעאל  ה  ה  י  א,  אל המעין. 

אנחנו כבר לא השתמשנו בהם לצרכי  יומיום, אולי חוץ מאשר למרעה. עם העדר.     של הכבשים.    פעם היה.  


                                      בקלנועיות חמורית

                     א  מ  ן   .


אין תגובות:

פרסום תגובה