סליחה
על ההיסחפות ברשימה הקודמת. שלמי תודתנו
לספר היובל של יזרעאל, הם מן
המפורסמות, לפחות בין קוראינו הבלתי נלאים.
אנחנו תמיד מעלעלים בספר ומוצאים משהו שמזכיר לנו משהו וטורחים להאיר
ולהבהיר או מה. אליה וקוץ בה: לפעמים (די הרבה "לפעמים" ) אנחנו נתקלים במשהו מצוטט ממה שא נ ח נ ו
כבר כתבנו אודותיו לפני המון שנים.
זה
תעלול מרושע לנשמת היוצר שבנו, שגם ככה אין בה מתום. לפגוש קטע כזה, זה כמו לחטוף את הנקמה הסינית. (לא בא בחשבון לכתוב כאן מה זה ב ד י ו ק ) . כך
מפני שמתישהו, אנחנו מצליחים להגיע בארכיון אל הקטע האורגינלי שבעלון
האורגינלי. אז אנחנו יכולים, אולי, להתפוצץ מצחוק למקרא האירוע או האניקדוטה. אבל מה
שמענה את הנפש היא ההכרה שזה יצחיק, אולי, עוד חמישים אנשים שכבר א י נ ם פה ושעשרה מהם כבר ז"ל. אולי גם שלשה ,ארבעה מאלו שעוד כאן. לא בטוח.
בעמ'
67 של ספר היובל כתוב (זה קטע ממשהו הרבה יותר ארוך) שהמקלחת הישנה מפח הלכה
לעולמה בל"ג בעומר תשכ"ד. לקול
שירה חדשה, צעירה וחבובה. מקלחת ! מקלחת ! ר
ח ץ יזרעאל
ו פ ר ש ו ת י ו ! עוד יתרחצו שם על קברך, בגלגולך החדש, הלא הוא
בריכת השחייה. יוני 1964.
בתוך
הטקסט המקורי הופיעו תיאורי המוסד ההוא ובין השאר
- …שמים
קרים בקיץ היו שם רק בלהשפריץ אותם על הקיר קודם ושהחורים בפ ח גלים היוו אתגר
לנוער מתבגר וגם לילודה חוקית ולסעיף רבקה כרמי במקום שונות בשיחה…….
הסעיף
רבקה כרמי, במקום שונות, שרף לנו את המוח.
ל מ ה ?! מה זה היה ? מה כתבנו שם ?
לאחר התייעצויות ובירורים ( לא מסגירים את המקורות) הסבר לנו מה אנחנו כתבנו לפני שלשים ושבע שנים
(נקמה סינית).
היתה
פה אחת בשם הזה ואף אחד לא ידע מה עושים אתה.
הליכי סילוק והרחקה לא היו מקובלים או מנוסים הלכה למעשה. עד שזה נמאס לכמה ליצנים והם התחילו להוסיף את
שמה בכל מודעה על שיחה (אסיפה) כסעיף מיוחד על יד "שונות". ככה עד שזה עבד.
הסעיף "שונות" אז , ענינו היה: אם המזכיר חש שלא יהיה קוורום, היה מוסיף את
הסעיף. כשהיו שואלים אותו מה זה ? היה
משיב. לא יכול לפרט. תבואו לשיחה.
יהיה מעניין.
גירסה
אחרת לאותה גברת : פעם היתה פה משפחה הוא – ט. היא –ש. והיתה גם רווקה גלמודה ושמה – ר.
משום מה החלט שם להפוך לשלישייה.
מי שיצא לו להיכנס להם לחדר בצריף, היה רואה בעליל, איך שהדודים יורדים
לגנים, מקפצים על ההרים, מדלגים על
הגבעות ושני תאומי צבייה.
ספורט
הליצנים אז היה להמתין בחלונות הדרומיים של חד"א ה
ה ו א
ולצפות ולמדוד עם סטופר איך שש.
ור. היו שועטות בבוץ ,בחורף, אל
המגרש חנייה שלמעלה, לאיפה שט. היה חוזר מהקואופרטיב, ומוכרחות להגיש לו את
המגפיים ישר לקבינה, שלא יתלכלכו לו הרגליים בבוץ. ככה עד שהחבילה התפזרה מפה.
בקלנועיות
חמורית
א
מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה