יום שבת, 25 ביולי 2015

ב ע צ ם , ל מ ה לא ? 44

 בבוקר קיץ חמים מאד אחד, קילנענו,  כדרכנו מהסטודיו שלנו, שעל יד הזח"ט, אל חדר האוכל  ואל ארוחת הבוקר הטובה והנצחית.    כמעט על יד סוף הדרך, איפה שהכביש מסתובב ימינה  וצריך להמשיך כבר על הגרנוליט  , נתקלנו בחידוש מטריף.   באמצע המדרחוב העשוי גרנוליט, היו שפוכים איזה שלשה ליטר אשל (זה שאוכלים בחד"א, על יד ה"ביו" או היוגורט).  

מישהו עבר שם בדרך לאנשהו ונשפך לו  ה כ ל.     אולי היינו צריכים לרוץ ולהביא  דלי מים וסמרטוט או משהו , בשביל לנקות.   מה לעשות ?   זה נראה קצת קשה .  אנחנו  קילנענו ישר לאכול.     ל מ ח ר ת, אחרי ששמנו לב לעובדה שלא רק  א נ ח נ ו  לא ניקינו את הכתם המעניין, אלא שאף   א ח ד   לא התכופף לעברו, חלפנו שוב, כדרכנו באותו מקום.
ליד הכתם מאתמול, שכבר התייבש  בחום הזה,  נמצא לו, בלי לפספס , ע  ו  ד   כתם, מהיום, של שלשה ליטר אשל שנשפכו למישהו מ  מ  ש  במקרה, בדיוק באותו מקום,   ועכשיו יש שם כבר שני  כתמים,  אחד על יד השני.  למען הדיוק צריך לציין שהאשל  מפוזר לא רק בכתמים האלה אלא בעוד סילונים ארוכים שנקרשו על הרצפה, ללמדך שאולי זה התרחש, דווקא  לגמרי במקרה,  תוך  כדי נסיעה באופניים.
אחרי יומיים, הסתבר שהכתמים הנ"ל ממשיכים לשרוד וגם קונים להם שביתת קבע. הם לא נמחים בכלל מעצמם וגם לא קורה להם שום דבר כתוצאה ממעבר עשרות כלי הרכב עם צמיגים  (מייק שיידרמן עם הכביסה שלש פעמים ביום והטנדר בניין וה"מיולז" וכל הקלנועיות וכל רכב שעושה את עצמו לא יודע שפה לא נוסעים וגם כל רכב עם מטען תרבותי).  האשל מתארגן לו קצת סביב הגרעיניות של חלקיקי הגרנוליט והכתמים נותרים בעינם  ונראים היטיב למרחוק.
וחשבנו לנו, תוך כדי קילנוע חסר כל תכלית כלכלית, שכמו בכל ההמצאות הגאוניות של המין האנושי, נפלו עלינו, כאן, לוטו ופייס וסטארטאפ במכה אחת.   למה ?   כי ככה אפשר לצבוע את כל הכבישים בארץ ובעולם, בחומר מהפכני שהוא לא נפט ולא כימיקלים.
ויש לזה כמה וכמה יתרונות :  א.  חולבים את זה ישר מהפרות, בלי מגדלי קידוח ובלי לכלוך ובלי המפרץ הפרסי.    ב.    אפשר לקבל את זה ישר מ"תנובה"  או מהמחלבה הביתית.      ג.   זה      ה  פ  ת  ר  ו  ן  לעודפי המכסות של החלב, בלי להפסיד אפילו אגורה אחת על כל  ליטר  עודף של ייצור.    ד.  זה מקטין באופן משמעותי את התלות ביבוא חמרי גלם.   
ה.   (חשוב מאד)  למה לנו לחפש עוד מוצר בשביל לגוון את פרנסתנו מהמפעלים?  פה יש לנו את המוצר הזה, שחוט ומרוט, בלי מהנדסי פיתוח ותפ"י ודירקטורים ומנ"כלים  ומי צריך את כל הצרות האלה ?   גם לא צריך כל כך הרבה פועלים שכירים.   
רק שהפרות והרפתנים  יתחילו לעבוד ארבע משמרות וכל החקלאות וכל החקלאים יחזרו לעצמם, עם ענף "מספוא" שעושה "קאמבק" הסטורי והשמיים הם הגבול.     עוד יגדלו אצלנו שוב,תלתן ואספסת ועשב סודני ותירס לתחמיץ וסורגום וגרעיני חריע וגם עשב רודוס ובכלל כל דבר  ומה לא?     ונדליקה שוב את האדמה בשלהבת ירוקה   !!!
ובא לציון גואל.     בכזאת פשטות.      למה?    למה לא ?         ל  מ  ה     ל  א    ??!!!
אם את כל ציורי הפרסקו הנודעים עוד מימי הרנסנס,  עשו מביצי תרנגולות (כך אנו מקווים) אז למה את כל כבישי העולם אי אפשר לצבוע בחלב חמוץ מפרות ?!
רק מפני שהחודש יולי הזה של שנת  2000   הוא כל כך חם שאפשר להשתגע בלי להרגיש ?!
 ובלי קשר להקודמים :    פעם, פעם, היה פה מדריך להצלת הקיבוץ שלנו מהתפרקות.  שם המדריך היה זאב חסיד, מקיבוץ גניגר, שהיו החונכים שלנו.  זאב חסיד (מזמן כבר ז"ל)  היה  נותן עצות וגם מרבה לעבוד  במסגרייה .   יום אחד, כשריתך שם ולראשו מסכת ריתוך, היתה רעידת אדמה.    בלי להפסיק לרתך, שאג זאב:  היי!   מי זה שם מזיז את המסגרייה ?!
 ובלי שום קשר להקודמים:   פעם היתה פה אחת, חיה'לה קושניר.  הוא היתה ליצנית גדולה עם קריצות ממזריות עוד יותר גדולות.       יום אחד (שבת, כמובן)  ירד כל המשק לגיוס שתילת בצל.  היו שם ערימות אינסופית של ארגזי בצל ירוק קטן, שהיה צריך לשתול אותם , כל היום,    בגן הירק   ה  ה  ו  א   של מוישלה, שמה בין המעיין למאגר.
לקראת סוף היום נשברו כולם  וסתם ישבו שפופים בשורות וכבר לא יכלו לזוז.   חיה'לה תפשה מנהיגות, טיפסה על ערימת הארגזים הנותרים ושאגה קבל עם ועולם וגלבוע:   "שמעו עמים כולם !   מה שלא גומרים לשתול  -   מוכרחים לאכול ! " .
אנחנו זוכרים היטיב שזה בשבילנו היה סוף הגיוס, מרוב כאב בטן.  
 חיה'לה קושניר היא מהבנות של "משק הפועלות" בפ"ת (על יד ביילינסון), שהגיעו ליזרעאל, לכפר, עם הכשרת תל-גזר.         חיה'לה  היא גם  אשתו של דודיק   ק ו ש נ י ר , חבר יזרעאל (לשעבר)  ואתלט לאומי שהשתתף באולימפיאדת מלבורן, אז, בקפיצה משולשת.  וזה  הוא  הראשון שנטע ביזרעאל בוסתן אמיתי של פרי, איפה שהיום הפינת חי והאיגום חמרי בניין למטה מהטניס  (איפה שהטעפאלע) .
על שמו של דודיק קושניר  (למי ששכח ועוד יכול לזכור) נקראו בחגיגיות גם השם של הבוסתן וגם השם של סאלאט ירקות בלעדי - מעגבניות, מלפפונים ובצל.    המיוחד בסאלאט הזה הוא שאת הירקות מותר לחתוך, כל ירק ,   א  ך    ו  ר  ק    לשתי חתיכות בלבד וזהו.    (ולשים לבנייה כי אין דבר כזה -  שמן זית ) .  
                                                        בקלנועיות חמורית
                                                                    א מ ן.

אין תגובות:

פרסום תגובה