יום שבת, 25 ביולי 2015

על מי שהיו לצד גואלי השממה: אוסקר זנדהאוז, למשל. 43

בעידן הבוץ והאבק והרוח על הצריפים ועל הגבעה, היה היה צריף שוודי,אחד משמונה אחים. הוא  עמד איפה שמתחיל הדשא שממערב לחד"א,  במקום שבו, היום,  כל מיני בליעל עושים קיצור במקום לרדת ולעלות במדרגות וגם מקלקלים את הדשא המסכן לגמרי. 
הצד הצפוני של הצריף הזה היה ,בערך, איפה  שיש שם עכשו עץ לא קטן , וזה  איפה שמצאו  א ז  את הסארקופאג (שעכשיו הוא על יד בית המוסיקה), שתיכף אחרי המקום שמצאו א ו ת  ו היה עוד צריף פיני חדר תרבות עם כניסה מקושטת, מעשה   י  ד  י  נ  ו,   שעכשו הוא בכלל מחסן  נוי במקום אחר .
הצריף  ה ש ו ו ד י   שהזכרנו,   היה מחסן הבגדים    ה  ה  ו  א , בשני חדרים.  שני החדרים האחרים שימשו לכל מיני דברים, בין השאר כשיכון וכחדר חולים (בחדר הרביעי) וכמרפאת שיניים (בחדר השלישי), וגם לכיתה ב' , (כשהצד השני היה פלפל).
 במרפאת שיניים הזאת היה ציוד של לפני חמישים שנים ויותר, כולל מכונת רופא שיניים בלי מנוע חשמלי, שבמקום זה יש דוושה ענקית שהסייעת הייתה  דורכת עליה ודורכת (כמו בפלך מימי הביניים) בכדי לסובב את המכונה, בזמן שהרופא  קודח למישהו את הראש.
כל מיני אנשים טובים אומרים לנו שאנחנו נראים עכשיו טוב מאד.  אבל על פי מצב השיניים שלנו אפשר  תיכף לדעת שבעוד ארבעה חדשים נהייה כבר בני ששים ושמונה.       אין פלא       שב  1961, כשהיינו שליחים בחוות ההכשרה ליד יוהניסבורג,  כבר הספיקה ללכת לנו עוד שן והיה צריך לעשות משהו.  קיבלנו  איכשהו כתובת של רופא שיניים ( יהודי כמובן) והגענו אליו.
זה היה ביוהניסבורג, ברחוב JEPPY   והרופא היה ד"ר קסל.  אנחנו לא ידענו אז שזה הרחוב של הרופאים של כל הסלבריטיז בעיר.        גם לא ידענו שהד"ר  קסל הוא בכלל  מרצה ראשי באוניברסיטה לרפואת שיניים, ושהוא גם אחד משבט הקסלים הידוע, ששניים מהם,  אפילו הגיעו ליזרעאל טרי קסל ו"גרוב" קסל. 
עוד אחד מהשבט, היה בכלל חניך-זאטוט ושמן  מ "הבונים", שאותו היינו מושכים ברגליים,  כל בוקר במחנה קיץ  ב"אייגודה", שיקום כבר.    היום הוא ג'רלד קסל, כתב  ושדרן  ה  C.N.N.   בירושלים.  היה גם עוד אחד, חנן קסל, שהיה מזכיר "הבונים" בדרום אפריקה ונדמה לנו (אולי) שהוא היה הבן של הד"ר קסל.
אחרי שבדק הדוקטור קסל את השיניים ועשה צילום על הרגע ,(בשבילנו זה היה אז חידוש מדהים) שאל בנימוס אם אנחנו זוכרים מי עשה לנו את השן התותבת שם למעלה משמאל.  אמרנו לו שזה הרופא שיניים של הקיבוץ ושהוא בכלל לא רופא שיניים אלא  מ  ר  פ  א  שיניים  (מי שזוכר מה זה).
"אפשר לצלם את השן הזאת על חשבוני ?"  שאל ד"ר קאסל, " זאת  אחת העבודות הכי מושלמות שראיתי בחיים שלי, הוסיף, ואני רוצה להראות את הפה הזה שלכם לסטודנטים ".
לפני איזה ארבע שנים, כשעוד היה אצלנו רופא השיניים , הד"ר אריה צידון, קרה לנו בערך אותו הדבר.   דבר ראשון , (אחרי ששאל מה זה חצי צרה ? ולא ידענו והוא אמר שחצי צרה זה פולנייה נמוכה)  שאל אריה צידון, מאיפה השן הזאת שם למעלה משמאל.    מניה וביה אמרנו שאת זה עשה מרפא שיניים אחד, שבעצם היתה לו קליניקה ברחוב ארלוזורוב בחיפה,  מאיפה שרופא השיניים ד"ר, אריה צידון, בא אלינו.      שמו של המרפא שיניים  ה  ה  ו  א,   אם אנחנו לא טועים, ( אמרנו לאריה)    היה אוסקר זנדהאוז.
כל האינסטרומנטים  נפלו לאריה צידון מהידיים.      "אתה רוצה להגיד לי   ש א ו ס ק ר    עבד אצלכם  פה בקיבוץ " ?!  פלט בחוסר אימון.   האוסקר  זנדהאוז  ה ז ה,  אם לא איכפת לך, באמת היה "מרפא שיניים" אבל גם     ה  מ  ו  ר  ה   בהא הידיעה של כל הדוקטורים לשיניים בכל צפון הארץ.    מה אתה יודע בכלל על אוסקר זנדהאוז ?!
לא הרבה.  רק זה שהוא היה מגיע כמו שעון מחיפה, באוטובוס.  עושה את הדרך מהבודקע של "אגד" עם מגפיים בבוץ או סתם ככה באבק.     רינה'לה  (ז"ל) היתה  מחכה לו בשביל להיות הסייעת וגם לסובב בשבילו את המכונת רופא שיניים.  הוא לא היה מתבייש לעשות לכל אחד גם את  ניקוי הפה  מאבנית ושאר כולרות, מה שהיום עושה רק שיננית.   הוא היה רופא שיניים מצויין, ואנחנו פעם נסענו אליו לחיפה בשביל לסדר את השן   ה  ה  י  א, בלי תור ובלי בטיח.  
הוא היה עדין כמו אחד שלא יכול להרוג זבוב, עם חוש הומור הונגדי-צ'כי אמיתי.   אבל הוא בהחלט היה יכול לרצוח, בלי למצמץ, את  מי שהתחצף  להגיד מילה נגד "הפועל חיפה". את זה אנחנו זוכרים מפני שאנחנו שרופים של "הפועל תל-אביב" ממזמן מאד.   

                                                בקלנועיות חמורית
                          א מ ן  .



אין תגובות:

פרסום תגובה