על שני עמודי החשמל היחידים בסוגם שעוד לא תלשו
אותם ועל אחד שכן (12)
בימים טרופים אלה, בא לנו ,בהחלט, לנעור איזה חמוריות נמרית קלאסית בעניני
גזברויות ומגזרים והפרטאוטולוגיה ושידרוג החיים למילניום הבא ומה לא.
אבל יש לנו בעייה עם זמני הדקדוק העברי. ההווה משעמם ומעצבן.
העתיד סתם מפחיד. רק העבר, הוא מה שאפשר, איכשהו, להתחכך בו בלי
מריבות גדולות מדי. כל זמן שזה כך, אנחנו ממהרים לחזור אל ספר היובל של הקיבוץ,
שהוא מקום מפלט בטוח מהמציאות הזאת.
וגם החשמל מתחיל שם, כתשתית, רק בעשור האחרון. לנו בא לדבר, רגע,
על עמודי חשמל. מדובר על עמודי חשמל של קו חשמל, להבדיל מקרונזולות ,
בשביל לקבל חשמל מהעמוד לבית ולהבדיל מעמודי תאורה מכל סוג צורה ואופי
מ הפזורים אצלנו לרוב. עכשו. לא ב 1952. טיבו של עמוד חשמל הוא, שהוא
עשוי גזע עץ, הוא תקוע בתוך בור מלא ומהודק באבנים ובעפר, בראשו
מבדדים מקרמיקה, מורכבים על ווי פלדה הנעוצים בעמוד.
אפשר לטפס עליו בעזרת "מגלי" טיפוס וחגורת בטחון והוא מחוזק, לפעמים,
ביתרים חזקים או בתמיכת רבעי עמודים עם חבקים. אליו וממנו יוצאים ובאים
כבלי הקו, שנים או ארבעה ואפילו שמונה. ככה זה אצלנו ובכל מקום דומה,
חוץ מהעמודים של חברת החשמל, העשויים בטון ואסבסט או כמו מגדל מפלדה.
מי שזה בכלל מעניין אותו, יכול למצוא באמצע המשק, שני עמודים מוזרים,
שבסיסם מוקף קוצים וצמחייה, והם לא מחוברים לשום חשמל של היום.
אחד נמצא ליד הכביש בין גן-אלון לבגד-חן, 5 מטר משרידי הג'ון-דיר טח טח.
השני ניצב ממערב לבאסין הראשון, מול הכניסה לבונקר המפקדה (מי יודע מה זה?)
וקרוב לבונקר הגנרטור והאבטיחים (איננו), גנרטור שנתן הנקניק נאלץ לתקן אותו
באמצע החתונה של עצמו, שהאורחים יראו משהו.
אחד החשמלאים הראשונים על הגבעה היה אריה קאראס, הפלמחניק המכונה "חזק"
במלעיל. זה היה ,באמת, בחור מיוחד במינו. תמיד הוא ניצח בתחרות התחפושות
בפורים. אומרים שפעם הוא התחפש לגועל נפש, בעזרת חמרים מתעלות הרפת
וזכה בפרס, אבל גמר את המסיבה. בתור חשמלאי הוא היה הפרפקציוניסט הכי
הכי שיש. הוא היה משיג, אז, מהולנדי בשם ואן- דר- חלדר מחיפה ,את כל
אביזרי החשמל שמלפני מלחמת העולם השנייה, ממש בפרוטקציה. הוא גם היה
הראשון ביזרעאל שגר בבית ממש. זאת אומרת בחשמליה. את עמודי החשמל
הראשונים, פה, הוא ייצר במקום, לפי תקן "חזק" אורגינל. הוא לא הסכים לטפס
כמו לוליין על עמודי חשמל והוא לא רצה עמודים מעץ מפני שהם יכולים להירקב.
אז הוא היה לוקח צינורות מים ששה צול ( וזה כשצול היה צול ולא סתם אינטש)
והיה מרתך עליהם שלבים לטיפוס ואת ווי המבדדים והכי חשוב: הוא היה ממלא
את הצינור ששה צול בבטון.
אחר כך היו חופרים, כמו אליהו אליהו, בור של שלשה מטר עומק ומטר וחצי
לאורך ולעובי, היו מביאים את העמוד לבור, סוחבים לשם את הטעפאלע וחמרים
לבטון וגם הרבה דבש. כשפלוגה שלמה של גואלי שממה , מצויידים בחבלים,
היתה מוכנה למבצע, היה חזק מורה להתחיל להציב את העמוד. תמיד היה
אז איזה מטומטם שחשב שאומרים "היי הופ" וזה יתרומם . אבל חזק היה
מתקן אותו ומלמד שצועקים ביחד : " היי ררריפפ ! " ורק אז מצליחים.
אחרי שהרימו את העמוד וייצבו אותו כמו שצריך עם פלס מים ורטיקלי,
היו מפעילים את הטעפאלע וממלאים את הבור בדבש ובבטון, בלי לחסוך כלום,
העיקר שחזק יהיה מרוצה.
חזק נסע לאנגליה ולא חזר אף פעם וכל החשמלאים שאחריו חשבו
שהוא היה משוגע וכל העמודים האלה נעלמו עם חלוף השנים. חוץ מהשניים הנ"ל.
ב1982, היה עוד כזה עמוד (כבר בלי חשמל) על יד הנגריה ה ה י א .
כשהתחילו את שיכון ההורים, היה צריך להעתיק את הכביש, שעבר אז
בקשת באמצע המגרש, לאיפה שהוא היום, ממערב לכתה א'. אבל היה
שם העמוד הזה. קראו לשופל 930 להוציא אותו. ניסה וניסה ולא הצליח.
קראו לשופל 950 ,וגם הוא לא הצליח. אז הוא פשוט חפר מסביב לכל
העמוד את הכל, לכל העומק. כשהוציאו את העמוד, סוף סוף, התברר שהוא היה
מעוגן לאדמה עם בוכתה של בטון ודבש במשקל ארבעה טון. הטרקטוריסט ,
חסיין, ירד מה 950 והביט כלא מאמין בעמוד ואמר : בחיים שלי לא ראיתי דבר
כזה. אין כאלה דברים בכלל. אנחנו, שהיינו באותו מעמד, אמרנו לו: יש כאלה ,
עוד כמה ,בקיבוץ הזה. ואנחנו אישית השתתפנו בהקמה של העמוד שעכשו
הוצאת , כדי שיגיע חשמל אל הנגריה ואפשר יהיה להשתמש בה. אם שכחנו את
כל זה, אז חוליות שלש, ארבע וחמש מעל לטוסיק, מזכירות לנו את יום הקיץ
ההוא, בכל בוקר. ואם זה לא, אז שני העמודים ה ה ם שעוד שרדו, זקופים לגמרי,
עד היום , מלפני 47 שנים, גם כן מזכירים לנו את כל זה, אף על פי שהם
מוחבאים לגמרי בתוך שיחים ועצים וקוצים ושנים, כמו היפהפיה הנרדמת.
1999 בקלנועיות חמורית
א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה