יום שבת, 25 ביולי 2015

על האקליפטוס הגדול (2)

 על האקליפטוס הגדול     (2)                                            



לאחרונה יש  לנו יותר פנאי.  מי שיש לו ,אפילו מעט פנאי , ייטיב כמונו לעשות
ויעלעל מידי פעם בספר היובל. הוא מלא וממולא  בפרטי פרטים שמעלים אוקיינוס
של זכרונות מן העבר.      בין כל השאר (אליו אולי נגיע, איכשהו)  מתנוססת
בעמ' 146  תמונת האקליפטוס הגדול, שמומי צילם.  
לנו יש גירסה נוספת להסבר המופיע בתחתית התמונה.

האקליפטוס הזה הוא לא שתיל שנשכח.   שתלו אותו בחגיגיות וברוב חזון,
גאולה ויאיר רחלי, זוג מס' 15 על הגביע הנוצץ, מראשוני יזרעאל.  הם שתלו
אותו בחזית "שיכון הותיקים"  הראשון ביזרעאל, שהשתרע ממערב לכביש
היורד לטרומיםמהאקליפטוס ועד להיכן שהיום מצוי שיכון  "צמרת" .   
בסוף 1952  נמאס לרבים להצטופף  בצריפים  .       חלקם פלשו לבאסינים,
שעוד  היו רק שלדי בטון, וחיו שם כמו אנשי מערות.   חלקם קיבלו קרשים
ופחי גלים מאלומיניום (כמו במעברות) ובנו לעצמם, בזמנם, וילות לתפארת,
שהיה בהם חדר ושני חלונות ודלת ומרפסת מקורה.   היו גם שבנו אהלים עם
"הול" מפח. לכניסה .   שני מבנים תאומים התמקמו זה ליד זה: אחד במקום
שבו יש עכשו ארון תקשורת, ליד האקליפטוס.  השני כ20 מטר דרומה, איפה
שעכשיו גן האבנים של ברני.

בפחון התחתון גרו גאולה ויאיר, עד שעזבו. בעליון גרו שלשה: מוליק קינן ,
מוישלה ו"גיבור" הכלב, בוקסר נורא שכולם פחדו ממנו, ושהיה שוכב שם, ניזון
מ"לבנייה" ומפיצוח חרדונים. עוד גרו בשכונה ההיא: יריב זלמן (באוהל שהחזיק
בו חצי מהנה"ח שעפה כולה ברוח אחת),
מוליק ויעל, מנצ'ו  ומושיקו,שאת הפחון שלו, אחרי שניטש, לקחו לשמש מחסן
לכרם, למטה, אותו מחסן שעל קירותיו היתה הכתובת :   
" בנג'י:   כולנו ביחד תפרקו את העגלה".

 מאוחר יותר שימשו המבנים המכובדים הנ"ל משכן למחנות עבודה, של"ת מוקדם,
מחסנים לתפוחי אדמה, פחון לצבעים, מחסן למכוורת ומה לא?    עד 1957 פלוס,
הצטרפו אחר כבוד לאיזור השכונה הזאת -  בית השימוש הציבורי (עם מים) ,
מקלט המרפאה של מבצע סיני והכלבייה  הרשמית שאיכלסה מפלצות שרצו בלילה
לאורך הגדר.     אחר כך ניטשה  גם היא.
  
להוציא את הפחון שהפך למחסן נוי, שנים אחר כך,  חרבה ונעזבה כל השכונה
עד 1968 , אז חזרנו לאיזור כדי לבנות את שיכון צמרת ואת הכיתות.          
כדאי להתעכב רגע ליד האקליפטוס.  הוא בן 47 עכשו.      עד מאה ועשרים.


                                                                                      בקלנועיות חמורית
                                                   
                                                                                       אמן.                                  

אין תגובות:

פרסום תגובה