יום שבת, 25 ביולי 2015

עוד על תשתיות, לפני שהן ידעו שהן כאלה 10

עוד על תשתיות, לפני שהן ידעו שהן כאלה               (10)

הסעיף "בנייה" בסקירה הכללית  תשתיות  שבספר היובל  (עמ' 6 7 ) 
עוסק ,ברובו, בעניני שיכון.  אבל  מתחיל רק ב1969.  למה ? 
לא חסרות כאן איזה עשרים ואחת שנים שהיו קודם לכן?  נכון שהן
כבר לא כל כך רלוואנטיות.  נכון גם שאי אפשר לרשום בספר היובל,
כל מסמר וכל קרש וכל פח גלים שדפקו פה.   דוקא משום כך ניתן דרור
לסניליות לדהור בקלנועיות חמורית    במסע אחר מה ששרידיו עדיין
ניצבים על תילם וגם אחר מה ששרידיו נמצאים כבר תחת תילם.  
ממש פרה-היסטוריה.

כבר בתחילת 1950 הוקמו על ידי הקבלן צבי ירמיאש שמונה צריפים
וחדר אוכל, על הגבעה הזאת, ישר על הבוץ והאבק.   
הצריפים השוודים  וחבריהם )היו אז כל השיכון. אין ביזרעאל מישהו 
שלא גר בצריף שוודי, איכשהו.    אנחנו בעצמנו זוכרים ,לפחות, ארבעה
חדרים למגורינו בשוודים.     במהלך 1951, הוקמו שלדי ארבעת ה"באסינים"
(על שם א. באסין ההסטורי, שתיכנן אותם וגם חילק בתים מטעם הסוכנות).  
הפועלים שבנו את השלדים היו "קורס" לאנשי בנין מטעם חבר הקבוצות. 
אז עבדו בבנין, כמעט רק יהודים ואפילו קיבוצניקים, ודיברו הכל ביידיש.   

חוץ מראובן ה"יקה" שעבד פה מטעם חבר הקבוצות והיה יקה אמיתי מנהריה. 
פעם הוא ראה שבחדר האוכל נותנים למישהו ענבים בצלוחית.  
הוא ביקש  גם כן ואמרו לו שזה לחולים בהבראה. 
אמר ראובן היקה :" לא ידעתי שענבים זה רפואה. "   היקה הזה עזר לנו
לגמור את הבאסינים, לבנות בית שימוש ציבורי אמיתי ( על יד מקלט המרפאה . 
שניהם קבורים בכבוד ליד בית המוסיקה של היום).  גם המדרגות מבטון,
שעולים בהן לבאסינים, הם מעשה ידיו להתפאר.

אחר כך, במהלך 1954, הוקם ה"בית החמישי" ,חמישי בטור הבאסינים,
והוקמו שלשה צריפים פיניים, בהם שלש דירות ולא ארבע. 
אחד מהם שימש כמה שנים כמועדון הקיבוץ.   הפיניים סגרו את מעגל
הצריפים סביב הדשא הגדול  (כולם ז"ל תחת חדר האוכל של היום).
את החזרות הראשונות לחג ה 10  עשו כבר במחנה הצריפונים.  
בכוונה לדאוג לשיכון הולם למחנות הכנה, עבודה וכולי,  הוקם "מחנה" שכלל
ארבעה צריפונים , מועדון, הצריף האוסטרי מהגן-ירק, ברזייה אמיתית לרחוץ
שיניים ופנים ואחד מבתי השימוש ההם.   כביש הכניסה הקיים, לא היה קיים
בכלל והמועדון של שכונת הצריפונים ניצב בדיוק על התוואי של היום. 
בזמנו העתקנו אותו והוא נהייה הצריף של מיקי.

במקביל, אחרי שנים של צעקות בסוכנות (באסין!?) מתרחשת מהפכה אמיתית. 
א. בונים את        ה "קוטג'ים"  , שלשה בתים בני שש דירות בכל אחד. 
ב.  "סולל בונה" נכנס לבנות אצלנו לכמה וכמה שנים.  המהפכה היתה בכך
 שיותר לא צריכים את המקלחת הציבורית ובעיקר לא את בתי השימוש  ה  ה  ם.     
בקוטג'ים נבנו ,  מראש,  מטבחון מקלחת ושירותים.   
קוראים לבתים האלה "קוטג'ים" מפני שחשבו לבנות קומה שנייה לכל דירה. 
אפילו הכינו מין פלשצ'טקה אלכסונית כהכנה למדרגות פנימיות.  מה שנשאר מזה
היא הצ'פחה שתמיד קיבלת בראש כשקמת מהאסלה.

אחר כך, ב1958 , בונים את ה"בית השישי"  (במקום בית השימוש ה ה ו א 
שממול הבית החמישי). היום מכנים גם אותם כסתם "ריישים". את כל הנסים
והנפלאות עד כאן , אפשר לראות ב" קטע מתוך צילום אויר  1959-60 "
בעמ' 58 של ספר היובל, למעט קוטג' אחד (משלשה).   ב1961  הוקמו עוד
שני "ריישים", בצד מערב.  הם התפרסמו בזכות פטנט לא נורמלי של חלון
ורשת ותריס מיוחדים במינם, שאף פעם לא נסגרו ולא נפתחו עד שמרוב כעס
תלשו אותם וזרקו אותם ושמו אחרים.   נורמליים. 

כל מלאי הדירות הנ"ל, שטחו היה בין 20 ל 28 ממ"ר ל"חדר"
(כך קראו פעם לדירות).     ב1965, פנינו לבנות את שיכון מזרח - 
ה  - שיכון ותיקים בהא הידיעה.    34 ?!  ממ"ר לכל דירה, פלוס 5 ממ"ר
למרפסת, עם  מליון ארונות קיר ועם דגם משופר של טיל מים חמים על
הרגע בעזרת נפט וגפרור.  רק שתי דירות בכל בית (חוץ משניים של ארבע בצד מערב). 
זאת היתה בנייתנו האחרונה ללינה משותפת.  ממש המילה האחרונה בעניין זה.

חרף "זכויות" שהיו לנו לעוד בנייה, התאפקנו נורא ולא בנינו כלום לדיור. 
רק "אספנו" עוד זכויות.    זה מה שעזר לנו אז, ביום המעבר ללינה המשפחתית,
לעבור כמעט כולם במכה אחת ל 24 יחידות (עם קצת פלונטר מהצד האחורי של
התור, שתוך שנתיים הותר ומי שזוכר- זוכר)

מאתר הצריפים השוודים והפינים לא נותר כלום.   צריף שוודי אחד (מתוך שניים)
עוד ישנו בחברה הבוגרת.  עוד אחד בצבע אדום כהה עומד ליד הכביש, מול 
הצריפונים.  עוד שניים משמשים, מתחת לשיכון צעירים לכל מיני.  
גם הצריף של הרוגבי הוא מחלקים שוודיים.  צריף פיני אחד נשרף לדודי
סילבוביץ ז"ל.  מהשניים הנותרים עשו את המחסן נוי של היום.  נדמה לנו שגם
בסטודיו של ברני מצויים כמה שרידים פיניים ושוודיים.

לא עסקנו בכלל בבנייה הציבורית ולילדים  לפני 1969, החל בשני הפעוטונים
הראשונים וכלה ב"פינת הנוער" שנשפכה עלינו (מבאסין בעצמו)  בגלל 80
המתנדבים של ששת הימים.   מכל  הנ"ל נעלם הרבה אבל גם שרד הרבה מאד.   
לנו ,באופן אישי וממש במקרה, איכפת כל זה מפני שכמעט לא היה שם אובייקט
שלא טרחנו בו,אישית, כבנאים וכנגרים וגם כמזכירים.

ד"ש חמה קיבלנו במשך הבנייה הזאת, מהעבר.  שני סרקופאגים ענקיים התגלו
תוך כדי חפירת יסודות:  אחד מתחת לדירתו של חונ'קה ,היום, ואחד בין המועדון
של אז למחסן בגדים של אז  היום בדשא של חד"א, מול גן האבנים של ברני.  
הסרקופאג הזה מונח לתפארת ליד בית המוסיקה של היום , בתנוחת קלנועיות
חמורית קלאסית.  כמו כל הנ"ל. 

"חמוריות נמרית" של אז, היתה חמור שמנסה לטרוף כמו נמר ונמר שמצליח
רק לנעור כמו חמור.     "קלנועיות חמורית"  של היום  זה אותו התענוג,
כשמנסים לחזור עליו בגיל ששים ושבע.


                                                                              בקלנועיות חמורית
1999 
                                                                                    א מ ן .

אין תגובות:

פרסום תגובה