יום שבת, 25 ביולי 2015

עוד על תמונה שבעמ' 20 שבספר היובל. 7






על  "בחמוריות נמרית אנחנו "  מ1966


אין הכוונה כאן להעליב את החמור.    החמור הוא חיה חכמה,
הנושאת את גורלה כיאות ומסמלת ערכי סובלנות, שהם, פעמים רבות,
למעלה מכוח אדם.  ואין כאן כוונה להתגרות בנמר. שיחיה לו בשקט
בג'ונגל ההודי או מאחורי הסורג בגן החיות.   

שאלו אותי פעמים אין ספור:  איזה מין חברים יש לכם, הנוהגים באורח
מרגיז, מגוחך, ציני, חסר תכלית ומשונה כל כך ?      
חזרתי וקראתי וחיפשתי אותם בין עשרות הרשימות העוסקות בהם
ונוכחתי כי אכן צדקו השואלים שנמנעו מלשאול בקול רם ,מטעמי נימוס:
איך אפשר   ככה  ?    ובכן.  אין  כאלה חברים.   גם אין כאלה סיפורים.    
בחיים.

אבל פעם, בא פינסון, סוחר הקש, לברר אם יש לנו קש למכור.  
אחרי שגמרו את העיסקה, שאלנו :  מתי תבוא לקחת ?    הוא :   
אני לא אקח את זה בכלל.   בעוד חודש תובילו את זה ,בבקשה , על  חשבוני ,
לגבע.   אחרי חודש, כשנגמר לנו הקש, מכר לנו פינסון ,ברווח שמן את הקש
של גבע שעמד אצלנו.  על יד הרפת.

כל יתר עלילות פינסון, הגדולות והנצורות אשר עשה להתיישבות
העובדת בעמק, הלא הם כתובים בספר דברי החמוריות הנמרית  שלעולם
לא יצא לאור, כי אפשר להשתמש בו רק בחושך.


                                                                        בחמוריות נמרית 
                                                                                                                                
                                                                              א נ ח נ ו.                                     

         
                       עוד על תמונה שבעמ'  20  שבספר היובל.         (7)

כשהרהרנו במה שרואים בתמונה, רמז לנו הכאב ההוא שבגב, מעל לטוסיק, כי אנו מסוגלים לזכור יותר על החד"א הישן הזה, בצריף.    פעם, כשהיינו מדריכי קומונה  בתנועה המאוחדת והיה לנו מוטוציקל Matchless  ,  אז על הטנק שלו היה תמיד תיק עור עם כל השכל.   כל זה נגוז.   אבל את תיק העור מצאנו ובו המון ניירות שרצינו לא לזרוק, אז.    אחד הדפים הוא פליטון  על יום עבודתנו בחד"א  ב1953 .    הפליטון לא קצר ולא מי יודע מה מצחיק, אבל  כולו ניחוח נוסטלגיה.   עם קצת השמטות,  וטיפה'לה שינויים,  הנהו :

..בבוקר אני מגיע לחד"א.   אמש היה סרט.  הבמאי והתסריטר היו בעוכריי.   הם החליטו שעל מנת לעשות סדר במערב הפרוע, צריך לחרב בית מרזח.    הרושם על החברה היה משכנע.  כך גם נראה חד"א.        אני מסתער על הבלגן ומצליח לשוות למקום צורה של חדר אוכל בקיבוץ, כולל צנצנות סכו"מ , לחמיות, מלחיות,שמנת למריחה (?!)  , כלבויניקים וכולי.
אני גם זוכר לשים, לפני דלת המטבח, מחסום מארגז ריק, בשביל שיירים.  גם שני כדים של מים פושרים.

ראשון נכנס לחד"א, לא בשביל לאכול, אלא בשביל להציץ ולבדוק ולפשפש בכל הסירים, במקרר ובמחסן הפרודוקטים  הוא מיכה, המחכה גם לאוטו דואר.    היום הוא יום השבועונים.  כל האוכלוסייה בהיכון.  מי שמצליח לתפוש את "דבר השבוע", הרי זה שלו מעתה ועד עולם, כולל התשבץ.      מתוך ענן האבק ובתרועה מחרישת אזניים, עוצר ,ליד המטבח, הקטן האדום שעומד בכל מקום (אוטו דואר).   כהרף עין נעזבים לנפשם כל סיר, כיור, תנור, מכונת תפירה ותיקון גרביים לריזרבה.   כולם דוהרים להציל משהו מן השלל. לפחות מכתב מסכן.

בעוד כולם יושבים לאכול ולרפרף בכותרות, אני מגיש את התפריט הרגיל לארוחת בוקר: מסננות נגד קרומים, תרוודים נגד שיטפון , כלבויניקים נגד לכלוך ואוכל נגד רעב.     לצהריים אני מספיק להגיע, ששי בתחרות עם חמשה פלחים של משמרת שנייה.   זה, אחרי שגמרתי מהר לשפוך שלש חביות אשפה ולסובב כמו שור מקרין את הבאר האנטילית בצורת סופרטור.  אני שואל את המבשלות:  מה בישלו ?  מדובר בחצילים במיץ עגבניות.  מה יש במקום ?  חצילים בלי מיץ עגבניות.  ומה יאכלו, אני מקשה :  ברווז צלוי! פוערות עליי שלשת המבשלות את לועיהן (זיוה,חי'לה וג'וליק) .

אני לא נבהל, תופש מגש עם שש מנות חצילים ויוצא לחד"א למכור אותו במחירים של סוף
העונה.     בחזרה אני מגיע עם חמש מהמנות ועשרים קומקומים למים קרים.  מנה אחת הצלחתי לתת למישהו שאני לא מכיר.     באותו רגע נכנס למטבח אורי פרומקין, חביבן של האחראיות על הפודינג לשדה.   הוא שועט אל המקרר.   אני שואל מה,  מה יש  במקום כל החצילים ?
אורי פרומקין עושה את עצמו מברר איפה האוכל לגן ירק, אחד בשלש מנות ואחד בשתיים לחוד ומה יהיה ?   בכך אין המבשלות יכולות לעמוד. אחת ממהרת לשטוף ראש תחת הברז     אבל פתאום אין  מים.

 לסיכום הצהריים:   אורי הספיק לגמוע קומקום פודינג, לפני שהשליכו אותו.  אני סיימתי בשלש ואז סעדתי צהריים  מרקייה חצילים.    גם בגן ירק אכלו צהריים , אותה שעה.    לעומת  זה עשה כל חדר האוכל חגיגה בזלילת הבמקום של הבמקום, עשוי קוביות נקניק חתולים טבוע היטב בפירה תפו"א.   מים אין עד היום.

ארוחת ערב:  אני חולף ביעף לאורך חדר האוכל, לחלק ביצים קשות וביצים רכות לשולחן האחרון.  בדרכי, אני מתעלם מעשרות קריאות השולחות אותי בחזרה למטבח.    בחזרה אני מתחיל לקלוט:  ארוחת צהריים של ערב לפפו.  מרגרינה לחזי.  מיונית למושיקו. אם אפשר גם לגנוב אותה ממה שטיוכקה השאיר.   חלב למיכה.  ביצה עם נקניק לדרור, במקום צהריים.   מים קריםלשייע, לפני שימות.    זיתים שחורים ללוין.  חביתה למאלץ.  משהו לאכול בשביל ברינג'י.  לא ברור בדיוק מה.   בצל לאיציק.  סכין שלא נגע בבצל, לאביבה.  מרק מהצהריים לאפרת ולאיסר. תה לעמיקם.  מיונית גם להרן. מצות לרוחמה.

כמו רוח אני טס למקרר. בדרך אני שואג על שולה מאלץ  שתכין חביתות וארוחות צהריים וגם מסתכל אם יש תה  ושולף מהמקרר לבנייה ומיונית   ר ג ע !    מה עם החלב של מיכה ?  הה?!  יש משהו מיוחד בשביל ברינג'י ?  הג'ינג'י איננו  היום, משיבה שולה.   ברינג'י !  לא הג'ינג'י !
שולה :  אז תגיד לה שאין כלום.   

מבולבל לגמרי, אני אוסף את כל מחסן המעדנים המוזמן, על מגש, רץ מהר למחסן ירקות, להוציא בצלים ולימונים ויוצא לחדר האוכל.   ממי להתחיל ?  אני נותן ארוחת צהריים של ערבלברינג'י.  מרגרינה לפפו. מיונית ולבנייה לחזי.  ביצייה בנקניק למיכה.  מרק מהצהריים לשייע.  זיתים שחורים לאיציק.  בצל לאביבה. מצות להרן. תה למושיקו וסכיו בלי בצל למאלץ וגם חלב חם לדרור.
                          


 נ. ב. :   את שמות המבשלות הוספנו עכשו.   לפני ארבעים ושש שנים לא העזנו להזכיר שמות       של  מבשלות.   למען התעודה, הכבוד והיקר, חשוב לדעת שזיוה ביר היא החברה עם הקריירה הכי ארוכה והכי קשה של להיות אקונומית ומבשלת ביזרעאל.  ועם הכי פחות פרודוקטים וציוד בשביל לעשות אוכל.  משהו מזה נזכר בעמ' 21  של ספר היובל.  אנחנו מתכבדים להוסיף פה כהנה וכהנה וכהנה, כתוספת למה שאורית, ילדת גן אלון ב1957, אומרת בלי להתבלבל בשמות, בעמ' 50 של הספר.

                                                                                                                                                           
                                                                                                                                

                                                                                           בקלנועיות חמורית
                                                                                                                              
                           

                                                                                                     א מ ן .

אין תגובות:

פרסום תגובה