בשביעות רצון וגם בסיפוק, קראנו באחד מהעלונים האחרונים
על החוג לרכיבה, מועדון הסוסים , אורוות הקאבלרייה. איך שרוצים.
שמחנו לדעת שגם כסף יש פה ולא רק ספור פילנטרופי של משוגעים,
ענף רווחי לכל דבר, על טהרת חזון הכלכליות של סוף המילניום
הבא עלינו לטובה. הננו להבהיר היטב ולמען הסר כל ספק, ששמחתנו
זו היא אלטרואיסטית לחלוטין, היינו, שמחה בתענוגותיהם של אחרים.
כשלעצמנו אנחנו מוכנים לשלם 260 ש"ח לחודש, ובלבד שילדינו,
שלא לדבר על נכדינו, ל א י ת ק ר ב ו אל הסוסים. גם לא אל כלבים
גדולים וכולי.
הרשימה של אבנר אלתרלוי בעניין הזה מתחילה במלים:
" מאז ומתמיד נדמה, שהיו סוסים ביזרעאל…" וגומר. למה "נדמה "?
למען התעודה ולמען כיבוד התולדות - היו גם היו.
פרק קודם של בהמות למיניהן התחיל בפריד'קה , המשיך עם כמה סוסים
שאת שמם שכחנו , כי אף פעם לא חיפשנו להתעסק עם סוסים , פרק
שהונצח בגאווה עם שתי הפרידות הגדולות ה ה ן והסתיים, אולי,
באתון אלקה, זאת שלא הניחה לעמיר סלומן (הילד) לזוז מטווח עיניה
וששמה הענק לה על ידי הסנדק טיוכקה, על שם אלקה זומר, שחקנית
הסרטים הנודעת.
הפריד'קה ( אליה עוד נחזור) היתה פרידה בצורת חמור או אתון
בצורת פרד וירשה את כל התכונות הרעות מארבעת היצורים הנ"ל.
איך שהוא, היא הסכימה לעשות משהו, חוץ מלברוח הביתה, רק אם לא
נגעו לה בצוואר. אם כן נגעו - היא השתוללה נורא, בלי שום חשבון.
מדובר על הימים ,בהם היתה עבודה גם לבהמות ולכן קמו הבהמות
לעבודה בכל בוקר. כמו החברות והחברים. לא בתור ספורט.
הבהמות עבדו בגן הירק הראשון (ממערב למעין) , בחצרנות למיניה,
בכל מיני הובלות וכולי. אפילו בספר היובל אפשר לראות בעמ' 13
את פיורקו מקלטר עם פרידה גדולה. בעמ' 14 רואים שתי עגלות עתיקות
עם אופני חישוקים, אחת ליחידה ואחת לזוג בהמות. בעמ' 25 מוביל
מיכה שני ועוד מישהו ,חלב מהרפת למטבח, עם פרידה.
שתי הפרידות הגדולות שהיו כאן, היו מלכות הכביש בחורף.
לא פעם ולא פעמיים הן חילצו את הקטרפילר 22 מהבוץ וגם את
הג'ון –דיר טח טח ואת הפרמול. ה T.D.9 שקע פעם במעיין, אבל אותו
גם הפרידות לא יכלו להוציא והוא נשאר שם עד הקייץ.
הפרידות הגדולות היו גם הרכב הזמין היחידי לנסוע לעפולה לסרט.
היו קושרים אותן עם העגלה במדרגות האחוריות של הקולנוע שמעל
קופת חולים ה ה י א שבשדרה. זה היה די תענוג לנסוע אז בחושך מכאן
לשם ולא פגשתם אף אחד בדרך, לא לשם ולא בחזרה.
יום אחד ב1953, ואנחנו בענף הבנין, יצא לנו להשכים ולהשקות את
הבטונים של בור התחמיץ החדש (העליון) ,זה שעכשיו הוא הכי ישן.
היה קצת אחרי זריחה ושקט חקלאי לגמרי. לפתע נשמעו זעקות של צרה
ושוד ושבר נוראים, מכיוון אחרי הדיר, בערך איפה שהיום מחסן הלול
החדש. אנחנו זוכרים שהגענו לשם נורא מהר, לא לפני שטסנו לרפת,
להזעיק עוד אנשים ולא לפני שמישהו מהרפת טס למטה והזעיק את מי
שאפשר, כולל אחות.
כשהגענו כולם למקום בערבובייה אחת גדולה, ראינו אנחנו את יאיר
רחלי, חבול כולו, כמו אחרי תאונת דרכים. הוא נתמך על ידי
אשתו , גאולה והאחות וגם כמה חברה. פתאום הוא הסתובב לאחור,
הרים אבן וניסה לידות אותה……. בפריד'קה שעמדה. תמימה הרחק שם.
אבל הוא התמוטט ולא הצליח לו. מסתבר שסידרו אותו לקלטר בגן-ירק
ה ה ו א והוא הלך עם הפריד'קה אל דרך הג'יפים, לרדת למטה.
פתאום הוא מצא את עצמו מסובך בריתמות ונגרר על האבנים ועל
הסלעים וזועק הצילו, כי היה בטוח שזה סופו. זה מה שאנחנו זכרנו
עד אתמול מכל הענין. הפריע לנו שחסר פרטים והרמנו טלפון לבחור
(בן 70) ושאלנו מה בדיוק קרה. בלי למצמץ הוא הבהיר שהוא לא
ה ל ך למטה, אלא ר כ ב על הפריד'קה. היו לה בצדדיה שתי רצועות עור
של הריתמה, לחבר לקולטיבטור. באמצע כל רצועה, אילתרו מין
טבעת גדולה בכל צד, שהרוכב יוכל לנעוץ בה את כפות רגליו.
" כשהיא התחילה להשתולל, אז נפלתי ורגל אחת נשארה תקועה בטבעת
וככה היא סחבה אותי איזה 60 מטר. " שאלנו:
למה היא בכלל נעמדה בסוף ?
אמר יאיר: "מפני שנגמר לי הכוח לצעוק. השתתקתי וחיכיתי לסוף.
אז היא דוקא נעצרה ולא זזה יותר.
ולמה, בכלל, היא השתוללה פתאום ? שאלנו. "מה זה למה ?
כי נגעתי לה בצוואר" . השיב לנו יאיר המשועשע.
" מה, אתה הולך לעשות מזה סיפור ?! " כאן המקום לחזור ולהזכיר
ולציין כי יאיר רחלי איננו אלא גיבור ישראל של מלחמת העצמאות,
אחד משלשה שהיו שייכים ליחידת הפלמ"ח שאחר כך נאחזה בזרעין.
ולרוכבים הידד כיום: אנא בררו אישית על כל בהמה, אם היא סובלת
שנוגעים לה בצוואר , לפני שאתם ע ו ל י ם עליה.
קלנועיות חמורית
א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה