מעשה שתחילתו ביריות וסופו בלקיקת גלידה, בלי מוסר השכל. (11)
וללא קשר עם ספר היובל של קב' יזרעאל. בערב שבת של אוגוסט 1953,
בשעה שבע ושלושים וחמש בערב, נשמעו יריות מכיוון תענך.
היריות נשמעו היטב מפני שהן נורו לכיוון יזרעאל. תוך ארבעים שניות
נזעקה שמה כתת המשמר, על הדודג', עם כל הנשק, (רובים אנגליים ומקלע "שתו".)
קרוב לתענך, פרזון, אם איננו טועים, פגשנו תושבים הרצים לקראתנו.
התברר כי ילד קטן נפל אל בור צר מוכן לכלונסאת בטון ואי אפשר להגיע אליו.
לשמע הדברים הסתובבנו לאחור, חזרנו למשק, לקחנו חבלים וכמה ילדים ממחנה
סביב הבור תלשו כולם את שערם וצעקו ואפילו ניסו לחפור איכשהו, מה
שסיכן את חיי הילד עוד יותר. לאחר נסיונות, שהעלו חרס, לתחוב לבור
מישהו משלנו, קפצו שני חברים על הדודג' וטסו לקב' גבע. על הדשא,לפני
חדר האוכל, הם מצאו כמה ילדים משחקים. בידיעתו של מבוגר אחד, העמיסו
החברה כמה ילדים על הדודג' וחזרו בטיסה לפרזון. שם, קשרו בזהירות את
הילד יזהר גוריון, ושלשלו אותו לבור , ראש למטה ורגליים קשורות למעלה.
בקלי -קלות הוציאו הוא והחברה את הפעוט.
מישהו הביא המון גלידה ובחגיגה גדולה הסתיימה הפרשה.
איך נזכרנו בסיפור ? באותו תיק העור שהיה לנו על המוטוציקל Matchless ,
כשהיינו מדריכים בתנועה, מצאנו, בכתב ידה הקריא של שרה בן-יהודה,
המזכירה הטכנית של אז, את מכתב המחאה ששלחנו בזעם לעורך עתון מפא"י ,
הלא הוא חיים שורר (שבנו היה פעם חבר משק) . שם העיתון היה לא פחות
ולא יותר מאשר " הדור ".
היה שם, בעיתון "הדור", עיתונאי שהיה חותם בפסבדונים "ש.ת. " . היות ולא
היה לו שום דבר בראש לכתוב על שום דבר בעיתון, אז הוא קרא את כל
עיתון "דבר" מאתמול. שם הוא נתקל בדיווח מהעמק, של א. מש
(כתבנו בעמק לנצח), ובו האינפורמציה שילד מגבע הציל ילד מתענך.
לעניות דעתנו, דלה א. מש את הסקופ משוטר אחד שגם הוא הגיע אל האירוע
מתי שהוא, לשמע היריות, אבל לא ידע מה לעשות. העיתונאי ש. ת., בעל
כושר הניתוח החריף, לא איחר להסיק ולכתוב:
"לפי הידוע לנו, קרובה יזרעאל לתענך הרבה יותר מגבע.
מדוע חייבים דוקא אנשי קיבוץ גבע להיחלץ ולהושיע את המתיישבים העולים
החדשים ממצוקתם, ולא חברי קב' יזרעאל ? איפה הם קיבלו את החינוך הזה ?
איך הם קולטים את העלייה החדשה שזה מקרוב באה ? אוי לאזניים שכך שומעות,
חרפה ובושה ! "
כשהגיע העתון הזה ליזרעאל, היתה הפגנת המונים ספונטנית מול המזכירות,
על הדשא. היה מי שהציע שכולם יעלו על הדודג' ויסעו למערכת "הדור"
וישלשלו את החבר "ש.ת. " לאיזה בור.
אבל אנחנו אף פעם לא היינו אלימים. (אפילו כשצריך. למשל, לשכב תחת
הטרקטורים כשלוקחים ממך אדמות). לכן, בעצה אחת, חוייבנו לנסח מכתב
חריף, ככל האפשר בענין זה.
הפיסקה האחרונה של המכתב היתה: "ביזרעאל יושבים יוצאי פלמ"ח, אלה
שהיוו את כח המחץ במלחמת העצמאות, כמו שהוא כותב במאמרו.
את אותם הנערים שקיבלו חינוך אחר, ואת מחנכיהם בכלל זה, אפשר, אולי,
למצוא בסביבות מערכת "הדור" . דרך אגב: משק יזרעאל הוא בן חמש שנים
ומספר ילדיו הוא ארבעה, שהגדולה מביניהם היא בת שנה. " (סוף ציטוט).
אחרי זה פירסם העתון התנצלות קטנה, בה נאמר כי כי אין כש.ת. עצמו,
המצטער על הדברים וכולי. ולך תאמין למה שכותבים בעיתונים.
אגב, שם גם כתבו כי שם הילד התענכי הוא ציון דוד.
בקלנועיות חמורית
1999
א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה