יום שבת, 25 ביולי 2015

על מה שטל פיזרו קרעה את עצמה ( כמו הרבה אחרים) איזה שלשה חדשים ולא יצא כלום. 18

ברשימה קודמת נתקלנו בכמה  משפטים,בעניני עזיבות,  משפטים
שנראו קצת מוכרים.  לא נעים.  מה זה?  העתקנו ממישהו ?  
ממש לא שמנו לב שכבר אמרו את זה ? סתם סניליות מתקדמת? 
החשש האחרון הכריח אותנו לרוץ ולעשות כמה טלפונים בהולים
ולחטט בכל מה שאפשר, למצוא מאיפה מה.  פתאום ידענו שזה לא
רק כתוב באיזה מקום.  מישהי אמרה לנו את זה ישר בפרצוף עשרות
פעמים ,אם לא יותר.  קצת נבוכים הגענו אל הטקסט של "תמרה" מההצגה
שהכינונו לחג ה50.. רק לפני  כשנה וחצי.
תמרה היא המנחה של המחזה, ה"שליח", המקהלה היוונית, ה"רזונר"
היודע תמיד משהו יותר מהקהל וכולי (פעם הרצינו על זה באוניברסיטה.)
את התפקיד אמורה היתה לעשות טל פיזרו, רק אחרי שדאגה, בפסקנות
אסרטיווית, ללמד אותנו להגות את שמה, בלי תוספת "יוד".

הטקסט הזה הוא מסגרת המחזה, תכנו ורקעו.  טכנית הוא מתייחס למה
שלפניו ולאחריו ומניח לנפשות פועלות להפיח בו חיי במה.  שחקנית
טובה יכולה לעשות מזה תפקיד ראשי, בקלות.  אחרי צלצול הגונג
ההיסטורי(שהיה אמור  כ  ן  לצלצל)  ניתן לששת הקטעים לדבר בעד עצמם. 
מי שמעניין אותו מה היה   ב כ ל   ההצגה, שיתחיל לברר.

                                                    תמרה
                                                   ===
הקשיבו לזמן העומד.   חמשיםחמשים זה אחד חלקי מליארד ממה שמתרחש
בהן בכל רגע.   אני זוכרת שאמרתי משהו בחג ה36 להגיענו אל הגבעה הזאת.  
מה בדיוק אמרתי ?   אולי אמרתי ליענקלה  שזה פשוט לא יתכן. 
גם בנין וגם ועדת תרבות וגם שבעים יום מילואים בשריון וחובות של
מליוני דולרים.  בטח אמרתי לו משהו על השיפוץ בפעוטון, ושלא יעיזו
לעקור את הבוהינייה שמצפון לחדר האוכל החדש.  בוהינייה זה לא פיקוס. 
לא חשוב.  בזמן העומד חשוב לזכור שמוישהלה ואיצ'ה וטוביה וניל ודודי
ושאול ויהודה וטיוכקה וופה ואליהו וגם אבנר ויעקב ורוקי, כבר לא
יושבים בקהל.    גם לא על הבמה.  הכל כמו אתמול, ובאוקיינוס הזמנים
המשתנים נותרנו פה שמורת טבע.   עם חדר אוכל קיבוץ קיבוץ, בלי כספומט
לאוכל. עם ארוחת ערב שהמון באים ועם קבלת שבת ועם נוי מטרף ועם בלי
דיפרנציאליות ויותר מדי הפרטה.  ככה, די דומה למה שהיה פעם.   
מה היה פעם ?    יענקלה התחתן עם חיותה ולא אתי.   זה מה שהיה פעם. 
אני תמרה.   ערב טוב.   ועכשו הזמן יעמוד וחמשים השנים שבורחות לנו
בלקרוע את התחת ואת הנשמה, יעצרו לרגע.  בבקשה   -  יזרעאל.
                                                   =====   

אפילו שרת החוץ, גולדה מאיר, שולחת מברק תנחומים ופתאום כל הארץ
מתעניינת מה קורה על הגבעה הזאת והשכנים מגיעים, המומים, ולמה
אנחנו מתחילים להיות מוקפים קונצרטינות של תייל ועמודי תאורה
למרחקים ויש כבר בתים חדשים שקוראים להם קוטג'ים  והאופנוע של
מוישלה נותר מיותם וסביב הקבר שלו, הראשון כאן, אפשר לראות ארבעים
ותשעה אנשים קוברים את מי שהיה האיש החמשים, ויהיו עוד פחות
אנשים ומה יהיה ? 
  what the hell…..    אמרתי משהו באנגלית ?!                                                                   
                                                    =====   

לאן נבות ?     להחזיר את ג'וני הכלב מהכבל של הגדר לכלבייה ? 
להניע את ה d-four ?  לחלוב את 152  ?  לחפש את השומרת לילה
מפני שילדה אחת בפעוטון צורחת כבר שעתיים  ואף אחד לא בא ?   
בזמן העומד, ממילא, כל מי שהחליפו לו את הקיבוץ, נוטש את
המרפסת של חדר האוכל הישן ועובר למרפסת של הרן ורוחמה בחולון.    
ושיהיה לכולם לבריאות.    הברחש עוד לא התעורר כי יש טל .  עד שהטל
לא יתייבש על השבלים אז אי אפשר לקצור,  וגם אין אנשים לקצור ואין
אנשים לזרוע ואין מי שישמור  במשך השבוע.
                                       
                                                    ====  
אולי עוד 20 דקות הוא יסכים לעמוד.   הזמן.   עכשו תקועה הבוהינייה 
ה ה י א   איזה שלשה מטר בתוך המשטח הגבוה והתחום בקיר בזלת,
בצפון חדר האוכל.   כשהיא פורחת, זה עדיין כמו אש ורודה.   בחג ה 15
להגיענו אל הגבעה הזאת ואל הדשא הגדול שבין הצריפים,  יושבת
לה אווה בתוך  צמרת  הבוהינייה,  וכמו כוס על עמוד חשמל היא צועקת……
                                                    ====
אפילו שהזמן  העומד ,שבעוד כמה דקות יתחיל שוב לתקתק, יספיק רק לקצת
חלומות ומעט הזיות וטיפה זכרונות , תיכף ידברו על המפעל שקובר אותנו
למי יודע כמה שנים.   
אז מה ?   50 שנים לא קמים כל בוקר לשתות תה וקפה בחדרי האוכל 
לפני העבודה ולחמם את הידיים על הקומקומים ?  ללבוש צ'יזונים בתוך
המגפיים, נגד רטיבות ?   כאילו שלא חורשים  ולא זורעים ולא קוטפים
ולא רואים בכל בוקר את ההרים ואת הזריחה ואת העמק עטוף ערפל
שחר ואת טיוכקה   ואמן צועדים שם לשתות קפה בחשמליה לפני שמע
ישראל של חדשות שש ?  חזי כבר שעתיים בעבודה והרפתנים מחזירים
שבע פרות שברחו עד לכביש. וכבר יורדים באוטובוס ללמוד וללמד
והגד"ש מגרזים את הקטפות ואי אפשר לשמוע כלום, רק את החצרן
אוסף את כביסת הילדים הנצחית שלעולם לא תיגמר ובהזדמנות זאת
מעיר את כל המשק בלי רשימה להעיר והנוי המטרף הזה והזמן עומד
אבל אנחנו.
                                                   ===  
.לא צריך.  יש הכל.  גם חמשים.   הלא זה כלום ממה שמתרחש בכל רגע,
בכל שנה.   אני זוכרת שאמרתי משהו בחג ה 36  להגיענו  אל הגבעה הזאת.   
מה בדיוק אמרתי ?     אולי אמרתי ליענקלה שזה פשוט לא יתכן.  
אולי פעם.  מה היה פעם ?    יענקלה התחתן עם חיותה ולא אתי. 
זה מה שהיה פעם.      ערב טוב ושתיהנו מהקפה ומהעוגות.    ולהתראות.
=============================================

רק אנחנו, הבמאים, זכינו למחוא כפיים לטל פיזרו, בהנאה גדולה
ובתודה על המאמץ האדיר שעשתה תוך כדי בחינות גמר.  
רק אנחנו שכבנו על הרצפה  למראה ולמשמע מיטל ומיכל וצאלה,
המשתגעות כמו שצריך ב"עשתורת אלוהית" מחג ה 10 . 
אם לא זכרנו לעשות את זה אז -  אז אנחנו מודים עכשו לכל
ערימת השחקניות והשחקנים שכמעט ועשו את ההצגה    ההיא. 
 תודה ותודה.
                                                                                                בקלנועיות חמורית
                                                                                              א  מ  ן  .

אין תגובות:

פרסום תגובה