בזמן האחרון, שמנו לב שיש לנו להגיד המון על כל דבר.
וזה דווקא כשאין כל כך קהל תאב נורא לשמוע את נפלאות בשורותינו .
למי שאנחנו עוד פוגשים במקרה, הדיבורים שלנו לא מ מ ש חסרים .
אז אנחנו שופכים פה , כל זמן שאפשר וכל מה שאפשר ,
דרך "הערות בקשר לספר היובל" וכולי . ההיזכרות בתולדותיה
של כל אבן בקירות המקום, הסבה את תשומת לבנו לכך שדווקא
לא בספר היובל אלא בחוברת חצי היובל, מלפני עשרים ושש שנים,
(אגב, שווה הצצה בגלל רעננות הקלסתרים) מצוייה תמונה, בעמ' 18
שבמרכזה מתנוסס המבנה שבכותרת. כינויו בלשון 1950 - 1960 :
"המחסן תבואות ".
מה נופל לנו פתאום, מאיזה מחבוא במוח, משהו שבגללו מצליח לנו לזכור
כל כך הרבה פרטים שאף אחד לא זוכר וגם לא צריך ?
בשנים ההם הייתה רמת הנימוסים וההליכות של גואלי השממה בשיא
השפל. לא ידעו לדבר כמו בן אדם. למשל: אם ראית מישהי לא מוכרת
מדברת עם איזה חבר מכאן, לא היית טורח להציג את עצמך בענווה
ולהתעניין בשמה. פשוט והיישר היית שואל את אותו חבר מכאן,
בקול רם מאד: "מי זאת ?!?! " (מחווה שגרמה לכמה בחורות לברוח
מכאן או להיקבר ד' אמות באדמה) .
צהריים אחד , בתחתוני " לודזיה " אפורים בלבד ובצפון המחסן תבואות ,
חפרו עמיקם ואנחנו את הבור למגרסה שהיתה פעם. הבור היה איזה
שלשה מטר מהדלת של, מה שהיום ,ראובן ינקלביץ מקררים. אז עוד לא
היה שם אספלט ולא היו מחפרונים ואנחנו חפרנו עם מכושים וטוריות
וסלים מטייר, בור של שלשה על שלשה על מטר וחצי עומק. גם היה חם.
פתאום ראה עמיקם חתיכה בחצאית פרחונית וחולצה לבנה וכובע קש, עושה
את דרכה מהשער אל חדר האוכל ה ה ו א בשביל החיזרה והעפר
(שאפשר היה לראות משם עד שם). כמו שהיא התקרבה למטבח,
יצא מישהו לקראתה. עמיקם, בלי לבזבז זמן, צעק בכל הכוח,
מי זאת ??!! כמו שהוא צעק, נשבה רוח חזקה והכובע קש עף והתברר
שלחתיכה הזאת יש שפע שערות שיבה (והיא בכלל האמא של מי שיצא
לקראתה). שנינו קפצנו אל תוך הבור ולא יצאנו משם עד אחרי
הארוחת צהריים, רעבים או לא רעבים.
בשנים האלה נמוך המבנה בכ 2 מטרים ממה שהוא כיום. הוא משמש
לחקלאות בלבד ויש בו דלת אחת ויחידה, מצד דרום (כמו שפותחים היום) .
הוא גם הפלא השמיני בעולם מפני שבקירות הבטון שלו אין אפילו
חתיכת ברזל אחת. בצילום שלפנינו יש לציין כי: אין שום כביש
מסביב. מצפון יש ביתן מגרסה עם מגרסה מאחוריו ,שלא פעם
התמלא הבור שלה במי גשמים, מאין ניקוז. מצד מזרח אפשר לראות
סככה ובצילה מזרה קטנצ'יק, "קיסילוק", שיכול להוציא חיטה זרוייה
לשקים וגם אל אלווטור שיכול למלא 2 אסמי תבואה שבפנים המבנה.
לפני המזרה, בדרום מזרח, יש אמבטיית עץ ענקית ומשופעת ( מעשה ידינו
להתפאר) שיש אליה רמפה מדרום, שאפשר לשפוך מלמעלה
גרעינים מאוטו או מעגלה , בתנאי שנזהרים נורא מהרלס הענק שהוצב
בקציה בתור טמבון.
בתוך המבנה יש, כאמור שני אסמי גרעינים, עשויים לוחות עבים של
עץ קנדי משובח ( ממנו עשו את כל הנגרות של הקוטג'ים) , מכונת תערובת,
(אחרי שהפסקנו לערבב ביד) ומלאי גדול של שקים לתערובת –
קמח עצמות, סובין, חצץ דק, כוספה ומה לא. הדלת הזזה שמדרום, אף
פעם לא נפתחה ולא נסגרה כמו שצריך.
מול הצד הדרומי - אחד מעמודי החשמל ה ה ם ואימפריית המסגרייה
הישנה. בצד מערב – כלום עד החשמלייה. בצד צפון – הכביש סולינג,
בונקר אבטיחים והבאסין הראשון. בצד מזרח ( אפשר לזהות בתמונה,
רק עם זכוכית מגדלת ) ניצבת הבודקע של הבניין, בגודל בתי השימוש
ה ה ם , מתקן לברזל בניין, שולחן כיפוף והמון קוצים ופלאנקות.
בעונה, משמש האתר מצבור ענקי לשקים של חיטה שעברה במזרה והגיעה
רחוק, למגרש , עם עגלת סבלים ועם חשש לקילה אצל גואל שממה מסכן.
כשהשלימו את האסם הבא, זה שכל צוצלות העולם באות לשם לשירותים,
ויש עליו גם כמה אנטנות חשודות והוא מזמן לא משמש כבר לכלום
חוץ מאת " גרעיני עפולה " וגם מקום אחרון לעשות פיפי כשתפוש הכל
במפעל , אז המחסן תבואות הקודם עבר הסבה ראשונה :
קצת איחסון מזדמן, אולם חתונות, אולם להצגות ביה"ס וסתם לדברים זרוקים .
פעמיים עשו שם את ה"סדר" ( פעם עם הגלריות ההן כמו בכנסייה ).
אחר כך הפכו אותו לאולם ספורט של בית ספר. הגביהו את הגג, קרעו
חלונות גדולים יותר, סתמו את דלת דרום ופתחו את דלת צפון וגם הוסיפו
מחסן ממזרח, לכל הציוד של אולם ההתעמלות.
אחר כך זה שימש למייטרוניקס הראשון כמחסן. אחרי זה ,זה שימש שוב
כאולם ספורט, קצת נטוש. אחר כך זה שימש למיטרוניקס השני לשירות
ולאיחסון חמרי גלם. אחר כך זה שימש לראובן ינקלביץ מקררים ולמחלקה
של אוברי ותיקים וגם למחסן ח"ג וגם כנקודת איסוף לבגדים וכל מיני
בשביל פליטי קוסובו . עכשו עובר המבנה שיפוץ די כללי והולך להיות :
מחלקת הכבלים, מחלקת שירות לדולפין, וכמובן – מזגנייה ראובן
ינקלביץ מקררים.
אחרי 50 שנים להיותו של המבנה, קילנענו בשבוע שעבר, לשאול את
הקבלן שפותח שם כל מיני פתחים, אם הוא מצא איזה חתיכת ברזל בקיר.
"אולי בעמודים יש " הוא השיב. "אני לא נתקלתי" . כל הנ"ל
הוא בוכתה אדירה של אינפורמציה מבלבלת . למען הסר כל ספק ביחס
לעל מה מדובר ועל מה לא - אנחנו מביאים כאן רשימה של כל מיני
אובייקטים שישנם היום וש א י נ ם בתמונה ההיא, שצולמה, לדעתנו
בסוף 1955 . הם לא היו בה מפני שזה לקח להם עוד 40 שנים עד שיתאספו
כולם , כאן ושם ובכל מקום.
אין מכבסה ואין מחסן בגדים ואין בוגונווילייה נוראה. אין מכון קיטור.
אין מחסן כללי ואין מחסן של חצרן ילדים עם כל הגרוטאות.
אין מרפאה ואין תחנת אוטובוס ואין סככה לאמבולנס. אין מה שהיה חדר
האוכל השני. אין מפעל מייטרוניקס ואין פרגולה (מה יהיה אתה ?)
ודשא ואין אסם נטוש ואין כל כך הרבה מכוניות ואין משטחי אספלט
אינסופיים. אפילו אין עוד גן- אלון.
לעומת זה ,יש גם יש שכונת הותיקים מפחונים ולידה מחנה אהלים לא קטן.
העצים היחידים הרציניים בסביבה שם, זה הבוסתן של דודיק קושניר
(איפה שהיום מגרשי הטניס. בערך. ) יש כבר גם כלבייה לכלבים הנוראים
ה ה ם, אבל את ההתחלה של הבית קברות עוד לא מזהים בתמונה, אפילו
עם זכוכית מגדלת. החשמלייה עומדת שם באמצע מגרש ענקי של קוצים
בקיץ ובוץ בחורף. זהו.
=====
שלש עלמות היו חלומי,
יפו לי בסתר שלשתן…….
( אלה שתי השורות הראשונות משיר לחתונת דליה ועתליה ומיכל
(הלר) מהכשרת "צמרת", חתונת מחסן תבואות קלאסית ומשולשת,
בבוץ גדול.את שאר המלים שכחנו ואנחנו לא מוצאים. )
בקלנועיות חמורית - א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה