לכל מיני אנשים יש כל מיני סגנונות הליכה. יש כאלה שהולכים ומסתכלים
רק קדימה ולא רואים שום דבר, אפילו את מי שצריך להגיד לו "בוקר טוב".
סתם. יש כאלה שזזים עם הראש באדמה והם מוצאים כל גרוש שהלך
ל מ י ש ה ו לאיבוד. ויש כאלה, כמו "יוסי, ילד שלי מוצלח", שרואים
הכל בדרך, אפילו אם שוכחים להגיע לאן שהתכוונו , ובעיקר כשזה כרוך
בלהגיע שוב אל גרוטאות משמימות ולא חשובות , מ ש ה ו , היום,
אבל שהיו נורא חשובות פעם .
למשל , אגב קילנוע אל הבריכה, בעיקר כשזה דרך המגרש כדורסל
( שהיה פעם רק לטניס ), אז המבט שלנו אף פעם לא מצליח לפספס את
שלדי ה"מרפסות" המשונות (שתיים שנותרו מארבע) התלויות על שניים
מעמודי התאורה שם. הן תלויות שם מ 1973 , עדות חלודה, אבל חיה
ויחידה במינה למה שהיה אתר חג ה25 .
על המרפסות האלה הוצבו זרקורים המכונים בלשון תאורת הבמה
"פולוספוטים ". הם האירו את דז קאהן, לבוש בטייטס מצבע טורקיז,
כשהוא רץ כמו משוגע על 21 הבמות שהקיפו וגם היו בתוך קהל ההצגה.
גם את שאר 64 המשתתפים, וזה לקח ספר שלם לפרט מה כל אחד עשה
ולא ניסחף לשם עכשו. מפעילי הזרקורים שחירפו נפשם לשהות על
המרפסות ולהפעיל את הזרקורים במיומנות גדולה, היו : וופה ז"ל ויבל"א
כוש ומנשה מגרעין "גלבוע" ויעקב ה"ילד חוץ" .
בספר היובל של יזרעאל מצוטט בשלשה עמודים הרבה מאד ממה
שכתבנו בזמנו שם, ב"משהו על מישהו", איזכור הראוי להתכבד בו.
בהחלט. לנו בא לצטט משם מ ש ה ו לא בומבאסטי, צנוע אבל חשוב לא פחות.
בעמ' 128 של המיסמך הזה כתוב (שלפני שנסענו לת"א ב 7.7.73
שהיה בכלל שבת) "….עוד הספקתי לרוץ למסגריה. היה שם יהודה ביר.
אני לא יודע בדיוק מה עשה שם. בכל אופן , ביקשתי ממנו לעזוב את הכל
ולעשות (עוד, נוסף על השלש שהיו) מרפסת (עבור זרקור נוסף שהסתבר
כנחוץ ביותר). אני לא יודע אם יהודה או האחרים שהיו שם ראו עלי מה שהולך.
בכל אופן אמרו שיהיה בסדר. אמרתי שמה יהיה בסדר ? זה צריך להיות על
המקום תלוי בעוד כמה שעות. הם אמרו שיהיה בסדר וזהו. "
בעמ' 130 ו 131 נאמר: " חזרנו ב 5.00 לערך. ישר למגרש. שם
מצאתי כבר צבא של חשמלאים. פרקנו את הציוד ישר למקום, לעמודים וללוח.
המקום המה כבר מחברים שגוייסו לקשט ולנקות. נראה כמו משהו אמיתי.
חג לעיניים…….. המרפסת ה ר ב י ע י ת עבור הזרקור הנייד
שהבאתי – התנוססה לתפארת על עמוד 3. יהודה ישב, בכלל על איזה
טרקטור שניקה את השטח בחוץ. לא הספקתי לטפוח לו על השכם.
ולא למי שעזר לו…"
אז אנחנו עושים את זה עכשו, עשרים ושש שנים מאוחר , כשיש עוד זכר.
למי שמעוניין להיזכר או לקרוא על האמור - מומלץ ביותר, כי יש
שם נתח חיים עסיסי מיזרעאל, אפילו בלי ההצגה . את הספרון אפשר
לקבל מאתנו חינם אין כסף, גם במקום שיירקב אצלנו (ממה ששרד
את השטפון ה ה ו א ) וגם כי אנחנו עוד לא מרכז רווח מופרט
ודיפרנציאלי.
בקלנועיות חמורית
א מ ן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה