יום שבת, 25 ביולי 2015

פך בינוני ופכים קטנים , גם בעקבות מה שכבר כתבנו ומה שאמרו על זה.

יוסי פיקרסקי היה ,פעם, נוסע גדול לא רק בכל העולם אלא גם בארצנו. 
בין השאר יצא לו לנסוע המון בכביש לעפולה וחזרה.   לאורך הכביש
ממזרח, עמדו לנצח עמודי טלפון של הקו נצרת  ירושלים עוד מימי האנגלים. 
העיניים של יוסי היו עושות טררר.. על העמודים וזה נמאס לו מפני
שאחרי 67  הקו היה נטוש ולא דיברו דרכו לשום מקום וכל המחזה היה
מין אפוקליפסה  משונה.  

אז הוא הלך וקנה ממשרד הדואר את כל העמודים בלירה העמוד , טבין
ותקילין.    טיוכקה אמר שאולי אפשר לעשות אתם משהו, אפילו רק מפני
שהם ישנים מאד.   טיוכקה , כידוע , אהב גרוטאות אמיתיות.     
לקח כמה שנים ובהרבה פעמים עד שהעמודים הגיעו לחורשה שליד
החשמלייה (איפה שהיום הקרוואנים שעוד לא פינו).  

טיוכקה לא היה עושה שום דבר סתם ומהר.   בגלל זה , זה לקח איזה עשר
שנים עד שהוא עיצב את התוצאה.  מה שעשו (כל מיני מסגרים וחשמלאים)
היה:  חתכו את עמוד הטלפון,  בערך , שלשה וחצי מטר מהראש למטה  ופתחו
והשתילו בו מין דלת קטנה כמו פשפש  שאפשר דרכה להשחיל ולטפל בחוטי
חשמל שבפנים העמוד .  אחר כך ריתכו למעלה קשת מצינור, בקציה שמו
מנורה בתוך כדור זכוכית ענק, צבעו את  זה בלבן ופיזרו בכל מרכז המשק
בתור עמודי תאורה.     לא יועיל.  זה עמוד התאורה הכי יפה שאנחנו מכירים
והוא גם אורגינל שאין בשום מקום אחר תחת השמש.  מה חבל שחלק
מהעמודים נוטה לנפול וגם מחליד בבסיסו, ללא טיפול מונע.

ליד האתר החדש של הקרוואנים, איפה שהמון שנים היה מגרש כל הגרוטאות
וקודם לכן היה, גם היה מגרש כדורגל אמיתי, יש בין השאר קטע חדש
לכביש המערכת.    קילנענו עליו בהנאה עד שעינינו (שכבר לא רואות מי
יודע מה )  נתקלו  במצבור של גרוטאות שנותרו מכל מה שמישהו הצליח
למכור בלי לשאול את אבינועם.      יש שם איזה 14 עמודי טלפון מנדטוריים,
שלמים וחלודים.   בשניים מהם זיהינו מיספור סידרה, שנת ייצור  1927 
וגם 1934, והאות  S .         על פי טיוכקה , זה הזיהוי של בתי היציקה
שבשפילד, אנגליה.

כל מי שהצליח עוד להיות חלק מהאימפרייה הבריטית, יודע על איזה פלדה
מדובר כשאומרים "שפילד".  מהבתי יציקה שעשו את עמודי הטלפון של קו
נצרת- ירושלים לא נשארה בזמנו  אבן על אבן, אחרי מה שהגרמנים עוללו לשפילד,לבירמינגהם ולקובנטרי , לפני כמעט ששים שנים.

אבל בתוך הערימה הזאת גילינו גם  ע  מ  ו  ד  י  ם  אחרים.          אלה הם
שרידים מהעמודים  ה  ה  ם  שאריה קאראס, הוא "חזק", שתל בכל המשק. 
כשכתבנו על זה, ציינו שחזק היה ממלא את העמודים בבטון, למען החוזק
והיציבות והנצחיות.   אם היה לנו  ( או למישהו אחר ) ספק כלשהו בענין זה ,
הרי שהוא הוסר . לא התעצלנו והתכופפנו  (לא קל)  לבדוק  את קצוות העמודים.  
מלא בטון, לא יעזור בית דין.

וכך חולפת לה תהילת  העולם.   ועוד איך חולפת,  בלי כבוד גדול במיוחד.  
ממזרח לערימת העמודים הנ"ל , תקוע אחר כבוד, מצאנו  גם את חלקו האחורי
של הטנדר דודג'  ה  ה  ו  א  , שהפכו אותו לעגלה וגם זרקו אותו שם. 
לא התאפקנו, ובאין רואה טיפסנו איכשהו על השריד העלוב הזה , המושפל
והמוזנח , של הטנדר דודג', התיישבנו על הרצפה, בתקווה שהטוסיק שלנו
ייזכר בימים יותר טובים.      לא הצליח.  ה"אופל " דיזל נוח יותר  .

מי שלא קורא את רשימותינו באופן קבוע   שלא ימשיך מכאן כי חבל על
 הזמן.   
להלן כמה תיקונים והערות ביחס למה שהובא ברשימות קודמות:

ברשימה על המעברה  טענו שהבחור שהיטיב לחפור את הבורות לבתי
השימוש  ה  ה  ם  , שמו היה אליהו אליהו.  לא נכון.   שמו הוא (עד מאה
ועשרים) אליהו דניאל .   שייע, שמבקר אצלו לפעמים בבית יוסף, העיר את
אזנינו בענין הזה.

עליזה פקטור קראה את דברינו בעניין  הרשימה ההסטורית שהיתה חקוקה
בצד הפנימי של מחסן הבגדים  ה  ה  ו  א . היא מציינת שזה  לא מי יודע מה
אורגינל.  למה ?   כי לה , זה          מ  מ  ש  הזכיר  שבתוך ה " PLYMS  "
של מחנות הקייץ בדרום אפריקה ( הרמנוסאיסט-לונדון וכולי), היתה
חקוקה , לכבוד ולתפארת ישראל , רשימת כל השליחים שהשתמשו במתקן 
החשוב.    

פעם חזרו חניכי  "הבונים" למחנה  של השנה הבאה , ומצאו את הרשימה
איננה.  מאז לא יכולים  ב"הבונים" לזכור  מי היו  כ  ל  השליחים לתנועה , 
(אנחנו היינו).     ה "LYMS " P "  הזה היו השירותים של המחנות והם
כונו כך מפני שבכל שנה   הם נבנו מחלקי אותה   תיבת עץ ענקית ששימשה
ליבוא מכונית  " PLYMOUTH " .


בזמנו התעכבנו בחמת זעם על עניין הדלת המערבית של המטבח בחדר
האוכל הקודם, דלת שאם פתחת אותה ויצאת  אז נפלת מהקומה  השנייה.  
אבל גם זה לא אורגינל ביזרעאל.  גם בבית המוסיקה של היום וגם בכיתה
שמתחתה היה פעם חדר טבע -  בשני המבנים יש דלת שנפתחת לשום מקום
ומי שפותח ויוצא, נופל מהקומה השנייה.     עד מתי ולמה ?  עד מתי
ולמה לא ?!

ובענין אחר ומכובד מאד :  מזמן כבר לא קראנו הרבה ספרים ואנחנו גם לא
מבקרים ספרותיים בכלל.   אבל השבוע קראנו במכה אחת את ספרו של
מושיקו סיני , פלמ"חניק וחבר יזרעאל לשעבר, שקצת מספרו  " נגעתי
בהיסח הדעת בהסטוריה " צוטט בספר היובל.     הספר נפלא וכולו קלנועיות
חמורית אמיתית.   גם כמה וכמה  מממצאינו מובאים שם , באותנטיות
אישית  וגדולה יותר , שמרעידה את הנימים .  אנחנו ממליצים  מאד מאד .

                                                         
                        קלנועיות חמורית
                               
                                                                                    א מ ן .


אין תגובות:

פרסום תגובה