יום שבת, 8 באוגוסט 2015

על המוסיקה שׁתָּלְשָׁה את הקירמיקה ועל דָא ועל הָא 10.10.08 (374)



אמרה הקלנועית:  תגיד חמור, מה אתה נוער על הקומה התחתונה החדשה של הבית-מוסיקה?   השיב החמור: אִי אָה!  לפני שתי רשימות כבר נערנו מספיק.  אמרה הקלנועית:  ועל איך שתלשו את האוֹרְנַמֶנְט-קירמיקה משני הצדדים של איפה שהיה חדר-יצירה גם נערת מספיק?  החמור הופתע:  מה?! אני עובר שם המון ולא שמתי לב. על מה את מדברת?

אמרה הקלנועית: יאללה זקן עיוור וחרש, קפוץ עלי וניסע לראות.   קילנענו שמה.  בצד מזרח, איפה שהיה קישוט מקרמיקה שהילדים בחדר-יצירה עשו בצורת מרובעים של חימר בצבע חרס ובצבע שחור עם כל מיני צורות, יש עכשיו חלון ענק כמו של בנק.  אריחי הקירמיקה נעלמו אבל נשארו מהם סימנים על הקיר.  בצד מערב אז עוד אין חלון (אולי אחרי אִיד אִל פִיטְר) אבל גם אין את כל הקירמיקות ההן. רק סימנים שהן היו פה פעם.  והקלנועית התעקשה לשאול:  נוּ?

תראי, אמרנו.  לפי המימצאים בשטח אפשר להבין שהייתה דרישה לחלונות ענקיים (מה שבטח עוזר לאקוסטיקה) ומי שאחראי אמר לזֹאתִי שמתכננת שתגיד איך ואיפה לשים חלונות ענקיים ולא היה מקום אחר לשים אותם אז היא עשתה מקום. אגב:             חלונות ק ו ר ע י ם  (בעברית משובחת) בקירות ולפעמים צריך לקרוע מעל לקירות את  מה שמפריע לקרוע את החלונות. 

זה איפה שהקירמיקה שזיוה טלטש יצרה וקישטה עם הילדים. אבל זה היה פעם.  ובבקשה: אי-אפשר לחנוק את גלגלי העולם החורקים שן במפעל בכל מה   שעשו לפני שלושים שנים ופופציק וכבר אמרו חז"ל: יָשָׁן מפני חָדָשׁ תוציא. ואומרים שכבר צעקו ובכו וייללו והתביישו והתנצלו (אולי לא כולם) ואספו את השברים והבטיחו להדביק על בית אחר.  כאילו מה?  מה פה עוד פעם לא בסדר?

                                                     *******

סבתא-רבה אחת מפה, שמדברת רק אנגלית ניגשה אל צבי סדור ואמרה לו:  "תראה מה שמודפס על הטִי-שֵׁירְט של הבן-משק הזה שעובד בחדר-האוכל. אני לא מוכנה לצטט לך בקול רם."  הלך צבי סדור וראה מה שיש על החולצה של ההוא מודפס באנגלית: SUCK MY DICK.  הסבתה-רבה סברה שבחדר-אוכל לא לובשים כאלה סיסמאות אבל הבחורצ'יק אמר להרשלה (צבי סדור) שזה לא איכפת לו מה שאחרים חושבים על מה שמודפס במה שהוא לובש בעבודה בחדר-אוכל.  ושואלת הקלנועית (כמו באייטם שעבר)  נוּ?
  

בשבת שלפני ראש השנה הייתה, במרכז ההנצחה בטבעון,    פתיחה של תערוכת ציורים  על פי התנ"ך, פרי מכחולו וּשְׁפַּכְטֵלוֹ של החמור הח"מ.   וזה  חלק ממה שהבן של פּצ'י אמר שם למיקרופון קבל עם ועדה  וגם תימצת אלינו בדוא"ל: 

ערב רה"ש תשס"ט
לאמן,

לצייר היום תנ"כ מה זה אומר?

זה אומר מבט פרספקטיבי מעבר לעכשיו,
זה אומר תחושת זהות ושייכות ( לעם, לתרבות, למדינה)
זה אומר אימוץ של ערכי מוסר ומידה בריאה של ביקורת עצמית,
זה אומר מורשת אבות לבנים  -  והגדת לבנך.
זה אומר עולם ומלואו, שהאדם במרכזו.

שנה טובה

יניב.

עד עכשיו לא דהה הסומק על לחיי החמור.   וכמו בתערוכה קודמת בבית מאירוב בחולון, אנחנו נחלק בתאי דואר קטלוגים עם ציורי התערוכה הזאת.  מי שלא רוצה לשמור – מתבקש להחזיר לתא הדואר שלנו.

                                                בקלנועיות חמורית
                          אמן.







אין תגובות:

פרסום תגובה