יום שבת, 8 באוגוסט 2015

בעד - 8 / נגד - 0 / נמנע - 1 בקלנועיות חמורית 412



קצת מאוחר אבל בכל אופן. תמיד נהגנו לציין בכמה מילים את חג האחד במאי, זה שפעם היה ממש חג לאומי עם דגלים אדומים, תהלוכות של חולצות כחולות וכל זה. החג ההוא ברח מזמן מתמונת עולמנו. מה לעשות? אז ככה: אשתנו ואנחנו זוכים אחת לשבוע לביקורן של כמה מנקות מערב-אל-שיבלי. הן נוהגות להגיע קצת מאוחר אבל כמה בחורות יחד וצ'יק צ'ק. יום אחד בתחילת החודש הן הגיעו כרגיל אבל אשתנו שמה את לבה לכך שבחוץ יושבת וממתינה ילדה קטנה. שאלה אשתנו את המנקות: מה זה הילדה הזאת? השיבו הן: היום זה אחד במאי ובית הספר סגור. שמענו ובלענו את הצפרדע, אף על פי שאנחנו לא צרפתים.

קראנו ושמענו בעיון רב את החלטת המזכירות בעניינו של מי שהיה מרכז משק, מנכ"ל מפעל, מנכ"ל תאגיד ובא כוחו של הקיבוץ בכל עניין חשוב ובעיקר חבר מְרוּתָךְ לדירקטוריון מיטרוניקס. הנ"ל, בתמיכת מזכירות קיבוץ יזרעאל,  יוצא לחופשה על מנת "לעשות לביתו", כמקובל במכובדים שבקיבוצים המופרטים.




ועל כך אמרו חז"ל וגם החמור: כָּשֵׁר אבל מסריח.




לרוע המזל עברה אשתנו ניתוח שני בפרק כף ידה. זאת היתה ויה דולורוזה של ארבעה ימי המתנה מעצבנת לכך שחדר הניתוחים יתפנה למישהו שדוקא לא עבר תאונה או לא חטף כדור בתחת.  טמבל מי שאומר שהקיבוץ שלנו זה לא חברה תומכת. להיפך. המון חברות וחברים נחלצו שוב לעזור ובמיוחד אביבה בויטלר, מרים ודריק דודסון ועוד רבים וטובים, שהסיעו את אשתנו הלוך וחזור וכן אלה שדאגו להאכיל את החמור בחדר האוכל ולזרוק בשבילו את הכלים. כל הכבוד. אנחנו עפר לכפות רגליהם הקדושות של כולם.  




בקלנועיות חמורית
אמן






אין תגובות:

פרסום תגובה