יום שישי, 7 באוגוסט 2015

על דיבורי מלחמה ועל סתם אבנים. (297)



סליחה מקוראינו על חרצובות הלשון שנפתחו למשמע הטילים על נצרת. מלחמת יולי 2006 זורעת גם חורבן אבל כדרכה של מלחמה, גם כמה דיבורים אופייניים שאותם יזכרו להרבה שנים.    למשל:  רה"מ אהוד אולמרט נשא בכנסת נאום "דם-יזע-דמעות" שאפילו צ'רצ'יל לא היה מתבייש בו.  אלא מה?  בתוך הנאום הוא הכריז קבל עם ועולם:  "אנחנו ננצח"!

אנחנו כמובן בעד.  ללא עוררין. רק מה?  פה זה לא מונדיאל שכולם משלהבים את קבוצתם בנבואות נצחון.   כמו שאולמרט טרח לחבוש כיפה ולצטט את ירמיהו על "ושבו בנים לגבולם",  טוב היה עושה אם מול התרברבות נסראללה  היה מצטט גם כן מהתנ"ך דווקא את אחאב שאומר לארמים "דברו אל יתהלל חוגר כמפתח". 

שבענו נחת וצחוק למראה ג'ורג' בוש בפטרבורג שאומר לבְּלֵייר, כאילו לא למיקרופון:  "..אבל קודם שיגמרו את כל החרא הזה עם החיזבאללה"  וכולי.   טוב לדעת שאפילו נשיא ארצות הברית, ראש העולם, הוא גם סתם אחד מהחברה עם יציאות פֶּה על הכיפק.

באילת העלו את מחירי המלונות על פי הביקוש ב 100%  ויותר.  ואמרה על זה אחת משדרניות הרדיו:  "התותחים רועמים והקופה רושמת."  אפילו ברטולד ברכט היה יכול להשתמש בניסוח הזה ב"אמא קוּרַאז'".

תוך כדי כוננות ספיגה זכינו, ביזמת העֶסְקִיוּת השֵירוּתִית,  לגן משחקים חדיש.  התפארת הזאת נפלה במהירות של קטיושה על איפה שפעם היה גן האבנים היפהפה של ברני.   אלא מה?   בשביל מה האבנים שעוד סתם מפריעות שם?  אי-אפשר היה לסלק אותן ודי? או שלזה נגמר התקציב ?

                                                בקלנועיות חמורית


                          אמן

אין תגובות:

פרסום תגובה