יום שישי, 7 באוגוסט 2015

לומר קדיש, לעשות קריעה ולשבת שבעה כי הֶבֶל הבלים הכל הבל (320)



ביום ראשון 18.2.07 במהדורת שבע בבוקר זיכתה אותנו ההיסטוריה באייטם האחרון של חדשות הבוקר  (אחרי ראייב סאלח הציוני, קונדוליסה היפה, מוריס פפון אוהב היהודים, עופר גלזר החוגג לפני, כל פקקי הבוקר במדינה ושביתה בפתח של הכבאים והמועצות הדתיות נטולי המשכורת) :

קבוצת דגניה א' החליטה ברוב של 85% ממאתיים ושמונים ושבעת חבריה לעבור לשכר דיפרנציאלי, רשת בטחון לזקנים וכולי.

האמת, לא האמנו למשמע אוזנינו החירשות.  אבל זה חזר ושודר.  אין אפס ועד דכא.

וקודם נעירה חלושה בסגנון הפן השפוי של היום ועכשיו:   כאן זה דמוקרטיה.  כל אחד וכל קבוצת אנשים יכולים ורשאים להחליט בשביל עצמם איך ומה הם רוצים מהחיים.  נקודה.  זה שהסבתא-רבה שלהם המציאה דווקא קיבוץ עוד לא מחייב אותם לשום דבר.

בנעירת הפן המשוגע של חמור מקלנע זה דופק לנו במוח כך: עוד כשהחמור היה בגן-ילדים או בכיתה א' לימדו אותו הגננות לשיר :     

                                      אִכְלוּ יְלָדִים לֶ הֶ חֶם תּוֹצֶרֶת                                                                     צָמְחָה הַ  הַחִטַה הַ , עַל שְׂפַת יַם כִּנֶּרֶת.
עָבְדוּ אַנְשֵׁי דְּגָנִיָה בְּזֵ הֵ עַת אַפַּיִם
שָׁם שׁוֹמֵר לֹא  יָנוּם שָׁם שׁוֹמֵר לֹא יִישַׁן.
אִכְלוּ יְלָדִי הִים  לֶ הֶ חֶ ם  תּוֹצֶרֶת
צָמְחָה הַ   הַחִטָה הַ עַל שְׁפַת יַם כִּנֵּרֵת.                                            
                                     
אז, אפילו לילדים לא היה צריך לספר מה זה דגניה.  אבל למי שלא זוכר או שלא יודע – אז בכ"ה שנת תרע"א, 28 לאוקטובר 1910  הכריזו באום-ג'וני (זה המקום של דגניה) ככה:  באנו לכאן עשרה חברים ושתי חברות.  ניגשנו להקים ישוב עצמאי של פועלים עברים, על אדמת הלאום, ישוב שיתופי ללא מנצלים ומנוצלים – קומונה.

חברי הקומונה החדרתית האלה היו:  תנחום תנפילוב, ישראל בלוך, יוסף אלקין, שרה מלכין,יוסף ברץ, מרים אוסטרובסקי-ברץ, יוסף בוסל, צבי יהודה זלצמן, חיים צודיקוב, יהושע אקר,אהרון יוסילביץ' וירוחם קליבנוב.

אלה אבות ואמהות ההתיישבות הקיבוצית.  אליהם הצטרף פלוני א.ד. גורדון שראה במעשיהם גאולת אדם ועם.

בשם כל מה שבראו ויצרו בדגניה, טרחו מדריכי קומונה כמו החמור המקלנע להטיף ולחנך מאות ויותר ילדים בתנועת הנוער ולקרבם לחיי קיבוץ. הבשורה הייתה:  פשטות, צניעות, חזרה לאדמה, שיתוף, שוויון ערך האדם, חתירה לחיים יותר טובים ונכונים  וכולי.

מה שהוחלט השבוע גם בדגניה א' הוא לצפצף ארוכות על המורשת ההיא  ולעשות את ההפך.  על כך ייאמר: גם בארזים נפלה שלהבת.  וכאן, כמאמר קוהלת, כל מה שבראו בדגניה א' לפלא בכל העולם – הבל הבלים הכל הבל.

ואמור מעתה: מי שכן מבקש קיבוץ, שיחליט רק על סמך מה שהוא חושב אם זה טוב או לא.   בבקשה לא להסתמך יותר, לא על משנת יוסף בּוּסֶל ולא על פלוסופיית א.ד. גורדון.  אותן  השליכו גם בדגניה לפח הזבל, יחד עם כל מה שחמור חמורתיים אחד האמין בו. זהו. נקודה.


                             בקלנועיות חמורית שְׁפוּכַת חֵמָה
                
    אבל וחפוי ראש,   אמן.


אין תגובות:

פרסום תגובה