יום שישי, 7 באוגוסט 2015

אהבתה של מִינוּס לבּוֹנוּס (341)




מינוס הַנַּאוָה עם כרס תפוחה חשה משהו טוב מתקרב מעבר לאופק. היא אמרה לעצמה "הוי! אני מרגישה שבונוס אהובי מדלג שוב אל הגבעה. קול בונוסי הנה זה בא.  הוא יגאל אותי מצרתי הכרונית, התפיחות המאוסה שבעַלַיי ואני סובלים ממנה כל כך. אני מתה לשיפור בגיזרה".  

בונוס האביר היפהפה התגלה במלוא הדרו.  סוסו שעט מעדנות אל מינוס היושבת על אבן באם הדרכים, לעין כל.

"בונוס אהובי" אמרה מינוס, "מדוע איחרו פעמיך?  ראה כמה  עולה אני כתופחת".  השיב לה בונוס:  "הנך יפה מִינוּסְקָה שלי.  הבעיה היא שבכל פעם שאת נזכרת בי אז המינוסיות שלך מתנפחת עד לשמיים.  אני ממהר לעזרתך וכשאני מגיע – את פוערת את לועך ומלתעותייך לועסות ומחסלות אותי בצ'יק ולא נשאר ממני כלום".

"עד שתיוולד מחדש  בונוס אהובי" לחשה מינוס בערגה בלתי נשלטת שהגיחה מכל יצריה הגועשים.   בונוס הריח סכנה אבל לא יכול היה להתאפק ולדחות עוד את החגיגה האורגיאסטית הבלתי נמנעת.

"אבל יש לי בקשה צנועה, יָה בּוֹלַעַת" אמר בונוס והסמיק.  "עד חצי המלכות" יִלְלָה מינוס שטעם הבונוס כבר שיגע לה את החֵך, עד חצי המלכות!   בונוס מלמל: "אני שונא כשזה קורה וכולם רואים.  אי-אפשר קצת פרטיות?"

על אם הדרך, לעין כל,  ישבה מינוס וחשבה, "נו מה נעשה לביישן המטומבל?    אה!" שאגה מינוס, "יש לי רעיון!  הנה זרוק פה קרטון גדול ששנינו יכולים לזחול אל תוכו ואף אחד לא יראה מה אנחנו עושים."

בונוס בחן את הקרטון ושאל בדאגה: "ומה זה החריץ למעלה, לאיוורור?"  

חה!  ציחקקה מינוס.  "יש שם חריץ מפני שהקרטון הזה הוא הקלפי של הקיבוץ.  אתה תופש, בּוֹנוּסְלֶה שלי, שם בפנים אפשר להתבטא בלי להתבייש כי אף אחד לא יודע מי משלשלים מה לתוך הקלפי.   הבושה אין לה פה שום מקום. רק אתה ואני שכבר מתה עליך.   אתה בא, חמוד?"

בונוס נכנס עם מינוס לקלפי.  השאר יסופר בתולדות הקַאבַּאנוּס.

                                                בקלנועיות חמורית


                          פָּרָת הַבָּשָׁן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה