יום שבת, 8 באוגוסט 2015

פולקלור מדרכות ושִימוֹן ןשוב טווסי הלשון 28.11.08 (381)



כבר לפני כמה ימים  חזרו אריחי הקירמיקה  ה ה ם  להתנוסס על קירותינו במכלול ובארכיון.  לעזרת העם בעת מצוקה לבשו עוז וגבורה חמשת המופלאים:  יוסי,רפי, בועז, אריה ותמיר.  כל הכבוד וההערכה. החמור מצדיע בנעירת יישר כוח חמורית.

*******

בקצת גיחוך צפינו בְּאֵיךְ ששימון פרס, כבוד נשיאנו החתרן הבלתי נלאה, מוכתר בתואר אבּיר אצל המלכה אליזבת. החגורה האדומה והסמל נראו עליו לא בדיוק אבל יפה מאד שזה בכלל קורה.   לעומת זה צפינו בהמשך האייטם, בכַּלַבַּת הפנים שעשו לו כמה סטודנטים באוניברסיטת אוקספורד:   הם הטיחו בפניו את כל מה ש"שלום עכשיו" מכריזים בכל יום בכל דרך אפשרית – כיבוש, התנחלויות, מצור על עזה וזה.   עיתונאי בריטי אחד שאל את שימון פרס למה בעצם אנחנו לא מפנים את ההתנחלויות כמו שכל ממשלותינו והפלשתינים וגם האמריקאים כבר   ס י כ מ ו  שמוסכם לעשות ולמה ממשיכים להתנחל עוד יותר במקום להתנחל פחות?

על זה השיב שימון בהתנצלותיות הסברתית:  זה הכל גידול טבעי של מתנחלים. הם לא בני-אדם שֶׁפָּרִים ורבים?  מה פה לא בסדר?

זה דווקא הזכיר לחמור את אחד הכזבים היותר מפורסמים מ"ילקוט הכזבים" :   השומר בגבעת-חיים תפש בלילה את חיים השמן בַּבַּרְוָוזִיָה עם ברווז תחת כל בית-שחי. בתגובה על השאלה מה זה צריך להיות?!  השליך חיים השמן את הברווזים וצעק: געוואלד ! שיעזבו אותי! מה הם רוצים ממני!

                *****

תענוג לקרוא בעלון את מה שדוד בן-שחר מלמד פה את כולנו בענייני עברית כהלכה.  אבל אותנו מרגיזים,כידוע, טווסי הלשון, אלה שפולטים מילים וביטויים שהם סתם במקום מה שאין להם מה להגיד, העיקר שיש בזה ניחוח של טרנד ההתאנגלזות שעוזר גם לבובלילים וגם לפרידמנים להיראות ולהישמע  יותר חשובים.

למשל:  פלוני מבקש לעבור לנושא אחר בשיחה ואלמוני משיב לו: "אל תיקח אותי לשם".  מה זה? מי לוקח את מי לאן? מִנַיִן המטאפורה המשונה? מ"קחו את אשתי למשל, קחו אותה ממני!?"  מה רע ב"אינני רוצה לשוחח על זה"? או "אני דבקה בעמדתי וזהו"?

ולמשל:  שדרניות ושדרני המטאורולוגיה התחילו לסיים את נבואותיהם כך:  ...זה מה שצפוי וכדאי לעקוב....  למה לעקוב? בשביל להחליט אם לקחת מטריה או שמשיה?  ואם "נעקוב", זה ישנה משהו במזג האוויר?  מדוע לא לסיים את החיזוי בנקודה או בתודה וזהו?  בשביל להגיד עוד שתי מילים בעלות תוכן מרתק נוכח פני האומה?

ולמשל:  פלונית אומרת: "אני ממהרת לכולבו"  משיבה פלמונית:  "או קיי. מה יש לך לקנות בכולבו שאי-אפשר כבר לקנות בעפולה יותר בזול?"  מחזירה פלונית: "או קיי.  לא שווה לי כי מחיר הנסיעה עושה את זה אותו הדבר וחוץ מזה אם אני נוסעת לעפולה אז אני אוציא שם סתם עוד כסף שאין לי".   משיבה פלמונית:  "אוקיי.  באמת לא כדאי כל העסק". וכולי וכולי.

למה כל ה"או קיי"?  מה רע ב"אכן" או ב"נכון" אן ב"טוב ויפה" ?  שום רע. אבל עם ה"או קיי" מתחברים לאיך שאנשים מקפידים להתבטא אם הם רוצים שיחשיבו אותם, אפילו אם זה סתם לזרוק מילים כמו "כאילו" אן "למעשה" או "בנקודת זמן זו". פעם היו מהדרים גם ב"אני מכיר את  ה נ ו ש א" וגם במילת הקסם "הֱיוֹת".

ולהקוראים ינעם.

בקלנועיות חמורית


אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה