יום שישי, 7 באוגוסט 2015

חגיגת חמורים (328)


אמרה הקלנועית לחמור:  מה אתה כל כך רגוע?   אמר לה החמור: מה יש לי להיות לא רגוע?  אמרה לו הקלנועית:  איפה אתה חי?  מה, לא ידעת שאתמול במועצה לא אישרו את בקשת דינה בוקמן לכלול בתקציב השקעות צרכניות את  ההוצאה לאור של הספר "בקלנועיות חמורית"?

השיב לה החמור: זה ה327 רשימות שפרסמנו בעלון שדינה השקיעה המון עבודה וצ'ס אייר בקריקטורות מצחיקות?   אמרה הקלנועית:  בטח.  זה שהופיע כסעיף אחרון, אחרון  בסוף השני- קילומטר סעיפים שבכלל אפילו לא קיבלו המלצת מזכירות.  מה אתה מחייך לי שם כמו חמור?

החמור סיכם בסתלבט של נירוואנה למה:  א.  בגלל ששמו את הכסף על מה    ש כ ן  צריך.  ב.  בגלל שהצליחו לחסוך  8000 שקל במכה.  ג. מפני שזה הזכיר לו את אִיָה החמור מפּוּ הַדב, שהוא היה חמור עצוב ומדוכא מאד ותמיד ולמרות  זה הוא עד היום מצליח להצחיק את כל הילדים והלא ילדים של כל העולם.

איך זה? שאלה הקלנועית.  זה ככה, אמר החמור:  פּוּ וכל החברה מהספר של א. א. מילן, ידעו שצריכה להיות לאִיָה החמור איזה חגיגה (שכחנו מה). אז הם החליטו להביא לו מתנה:  בַּלוֹן.  הייתה השתבשות ובדרך התפוצץ הבלון .  באין ברירה הביאו לו בלון קרוע.  אִיָה היה בכל אופן מבסוט מאד מפני שנוכח שחושבים עליו, לא חשוב מה . מאז הוא משחק כל הזמן עם קרעי הבלון, שם אותם פה ושם אותם שם ושם אותם עוד פעם פה וכולי.

את גליון הסעיפים שלא עברו במועצה ובראשם (בסופם, אחרון חביב) הספר "בקלנועיות חמורית" אנחנו נשים במסגרת ונתלה על הקיר בסטודיו.  ככה נדע שכן חושבים עלינו אפילו ברשימה ההשקעות הצרכניות, לא חשוב מה, ושיהיה לנו למה לשאוף כשנכתוב עוד קלנועיות חמורית (אִם).

יהודי אחד מספר לחברו:  חזרתי מאפריקה מטיול מאורגן.  היינו בג'ונגל ופתאום התנפל עלי אריה ענקי בשאגת אימים.  ניסיתי לברוח אבל הוא תפס אותי וטרף את כולי בלי להשאיר אפילו עצם.   אמר לו החבר: מה אתה מקשקש? הרי אתה עומד פה מולי בַּחַיִים?!    השיב היהודי: זה חַיִים זה?

                                 בקלנועיות חמורית

                                                אמן,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה