יש כל מיני פטנטים איך לעלות בסערה השמיימה בלי יותר מדי
מאמץ. אפשר לטוס על אופניים מהתְלַתון
למטה, שמה דרך החדר-ציור של אלונה איפה שזה מגיע למבצר של הַפַּחֵי-זבל. אף אחד לא רואה מה בא משמאל, מהמדרכה, או מה טס
מימין, על הכביש. מאז שהכביש הפנימי שעל-ידנו
נהייה די חיצוני בגלל החמש אבנים של הקיקלופים, אז זה רק עניין של זמן שהבלתי נמנע
יתרחש.
ככה זה גם אם טסים למטה על-יד בן-דוב ובעוד כמה מקומות
במשק. הצרה שבקשר להנ"ל מאד מקובל וגם
אפשר להתווכח מי בדיוק צריך לקחת על זה אחריות
וכאלה. לעומת זה יש מקום אחד דפוק לגמרי
שבו ממש כמעט שנהרַגנו. על אמת. בלי ספקות וּמִיֶדַע אישי.
כשכאילו יוצאים מהקיבוץ ומגיעים לצומת הכניסה ליזרעאל
מהכביש הראשי אז זה ככה: אתם יושבים
בפרייבט (ככה די נמוך) ויש אפשרות לפנות ימינה אל הצומת המרומזר או שמאלה לכיוון
העמק. בשביל שתי האפשרויות יש גם קו לבן
בשביל לעצור בעניין ה"זכות קדימה" של הנוסעים בכביש הראשי.
אז זוחלים עד לשם או עד קצת לפני זה ומסתכלים בזהירות
ימינה ושמאלה. אם אתם במשאית או בטרנזיט, שזה לשבת גבוה, אז אין בעייה. לא מימין
ולא משמאל. אבל אם אתם,כאמור, בפרייבט
נמוך ואתם נעצרים או נמצאים קצת לפני הקו הלבן ומשמאל מגיעים גם כן כמה פרייבטים
בטיסה, אז את האחרון פתאום לא רואים. לא
כאילו. פשוט לא רואים.
אז עוזבים את הברקס ולוחצים על הגז ומתחילים להסתובב גם
שמאלה וגם להגיע לצד השני של הכביש ופתאום
(במקרה הטוב) שומעים צפירת אימים ואוטו שבא משמאל שובר שם ימינה ומקלל ואתם (במקרה
הטוב) מצליחים לבלום כבר (או רק) באמצע הנתיב ואוי ואבוי וטוב שלא אירעה תאונה.
זה במקרה הטוב שקרה לנו אישית לפני כמה זמן. וזה היה מספיק מפחיד בשביל להתעקש ולברר מה
בדיוק זה היה: החמור כבר ממש לא רואה עד
כדי כך או מה? הגענו למקום שוב באותה
פוזה, זחלנו לגמרי ובחנו בקפידה את כל המצב:
איפה האוטו שלנו, איפה הסיבוב הזה, איפה הקו הלבן ואיפה הכביש הראשי שגם
מתעקל כידוע במה שפעם קראו לו "עיקול נהגי השבת".
לא יאומן.
כשזחלנו ככה טוב, טוב במטר לשעה, פתאום תפשנו שבנקודה במרחק של אולי
שבעה-עשר וחצי צעדים גדולים מאתנו שמאלה (תלוי איפה אנחנו לקראת הפנייה) לא רואים
כלום. פרייבט אחד או שניים יכולים להתחבא שם בטיסה אלינו ואנחנו לא נראה אותם כשהם
בנקודה הזאת.
שהיא מה היא?
מין תמרור דרכים, מלבן בעמידה,לבן עם פסים שחורים ואלכסוניים. זה ללמד שיש פה סיבוב או שוליים עמוקים או משהו אחר עמוק או התחלה של גדר בטחון או השד
יודע מה. והתמרור הזה מספיק גדול בשביל
להסתיר מאחוריו אוטו רגיל.
בשבת, כשזו באה עלינו לטובה, אז הדרוזית של ה"פיתה
דרוזית עם לַבַּנֶה" וגם זיתים טובים, תולה על התמרור המוצלח הזה שלט קרטון עוד
יותר גדול שמזמין את כל עם ישראל גם לאכול את הפיתה הטעימה וגם לקנות זיתים לא
רעים.
ובגלל זה אז אם יוצאים בשבת מהמשק לעמק, ממש לא רואים
בנקודה ההיא כלום, אפילו אם מתחבא שם
סמי-טריילר עם סחורה מירדן, זה אם הוא נוסע גם בשבת.
והגיע זמן לגשת לשם ולעקור את התמרור הארור הזה לקִיבִּינִי-אֵמְ-אֵמוֹ
לפני שמישהו יעלה שם בסערה השמיימה בלי מאמץ.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה