בין שאר החידושים בחדשות ראינו בטלביזיה שיש יוזמה לקיים מיזם חינוכי והוא: קירוב לבבות התלמידים בישראל אל מוריהם
ומורותיהם למען ישכנו בבתי הספר הכבוד והנימוס והסובלנות ובא לציון גואל. אלא מה?
המורָה שהציגה את הפרוייקט לעין המצלמה, שמה בישראל הוא: דיטה בּוֹקֵק. לא פחות ולא יותר.
שפשפנו עיניים לוודא שאין טעות. אין.
הגברת היא בהחלט "בוקק".
נקודה.
כל תלמיד שלמד לפחות פעם תנ"ך באיזה שהוא גילגול,
אמור לדעת כי השם "בוקק", שהוא מהשורש "בָּקֹק", יש
לו פשר מאוד לא נחמד בכל נטייה שהעברית עשתה בה שימוש. ולמשל
ממילון אבן-שושן, בּוֹקֵק: ריק. שדוף.
שאינו עושה פרי. שודד. מרוקן ובוזז. בִּקָּקוֹן:
שממון. ריקנות. וזה עוד לא כל
המשמעויות הנחמדות של המילה.
איך יכולה מורה בישראל להסתובב בבית הספר או בכל מקום עם
שם כזה, שלא לדבר על לעסוק בקירוב לבבות וחיבוב מורים על תלמידים? תמהנו.
**********
כבר כתבנו על זה שלא בכוונה יש לפעמים בכבלים גם כמה
סרטים משובחים ביותר
שגם חוזרים כל כמה חודשים
לצפייה. בזמנו הזכרנו את "בשדה
החלומות", "סיפור פשוט" ו"שושלת אנטוניה". אל אלה אנחנו מתכבדים בנעירה חמורית אמיתית
לצרף את הסרט "שַׁדְרָךְ" או SHADRAK כפי שהוא מכונה באנגלית. השם המוזר לקוח מספר דניאל פרק ג', פרק תנ"ך שזכה לפירסום עולמי אדיר בימי
מלחמת העולם השנייה כאשר צ'רלס לאוטון המיתולוגי נהג לקרוא אותו לפצועי המלחמה
בבתי החולים.
זה סרט נפלא, דווקא אמריקאי למרבה ההפתעה, שמספר על ימיו
האחרונים של שַׁדְרָך, אמריקאי שחור בן למעלה ממאה שנים. בסוף ימיו הוא חוצה את אמריקה ברגל ממערב למזרח
בחזרה אל מקום הולדתו, חווה של לבנים מהדרום, בה נולד בתחילת המאה התשע-עשרה
בתקופת העבדות. כשהוא מגיע הוא מוצא שם
משפחה קצת זרוקה, מצאצאי הבעלים של החווה מתקופת ילדותו. המשפחה מטפלת בו, לוקחת אותו לאגם בו שיחק
כילד וגם מצליחה בטריק ממולח (וכנגד החוק) למלא את משאלתו האחרונה – להיקבר בשטח
החווה יחד עם אבותיו.
שוב אפשר לפגוש אמריקה אחרת, של אנשים פשוטים וטובי-לב,
קצת מוזרים אבל בהחלט אנשים טובים שבאמצע או בסוף הדרך. לא
להחמיץ את הסרט!
בקלנועיות חמורית ושמחת תורה
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה