יום שבת, 8 באוגוסט 2015

שרעפי סתיו של קלנועיות חמורית. (354) 16.11.07




שלום ילדים.  היורה עוד לא כל כך יורד. כבר אמצע נובמבר,  תאריך מיוחד כמו שנקוב בסוף הרשימה. אנחנו מרשים לעצמנו קצת ספירת מלאי. לא יאומן אבל בימים אלה מתפתלת דינה בוקמן (יזמות מהו"ת) בין השאר גם על הוצאה צנועה לאור של ספר מוצנע על הקלנועיות החמורית. דינה עושה את כל השמיניות באוויר בשביל לא להרגיז את החמור, משימה די בלתי אפשרית. אנחנו ששים לבשר כי אם זה יצליח לה אז יהיו שם דברי הקדמה די והותר משל אחרים (נכון יותר משל אחרות) וגם איורים משגעים בסגנון הקריקטורה מעשה ידיו של צ'ס.

פעם ,כשדילגנו לגימלאות, ישבנו וכתבנו את תולדות כל מה שקִשְׁקַשְׁנוּ.  קראנו לזה  "כמו אש בעצמות" וזה נמצא באתר שלנו באינטרנט.  בין השאר פירטנו שם על תולדות הקלנועיות החמורית וזה נראה בערך כך:

"להבדיל מהציור, נבראה כל יצירתנו (בערך) עד 1985, שנה בה עשינו את חג ה50 לקב' כפר המכבי (כבר תוך כדי עבודה וניהול המח' לכבלים קואקסיאליים ביזרעאל).     מאז נגזרה על עֵטֵנו ועל פִּינוּ, שתיקה ארוכה.   "כמו ילד טוב" הסתפקנו והעמקנו יותר ויותר בעבודה המפרכת בכבלים, בציורים, בצבעים, בבדים, בנופים, בדוגמניות, בפרחים, ב"ציורים מן הבטן" על מיתולוגיה תנ"כית, בנוסטלגיה לנוף יזרעאל    ה  ה  י  א  ובכל הקשור רק בהנ"ל.

שני עניינים, שונים במהותם, החזירו,  אותנו בגיל 66 , אל הכתיבה והבימוי.   א.   חג החמישים של יזרעאל:   חרף מחלתנו ( שבינתיים זכתה ל 4 מעקפים), ביקשנו להעלות הצגה, כאשר אהבנו אנו, וכאשר אהבו פה הרבה חברים, בחגי העשר, החמש-עשרה, העשרים, העשרים וחמש והשלושים ושש, שלא לדבר על חגי יובל בגלעד, רמת-דוד, נגבה, גדות, מֶצֶר וכפר המכבי.

ההצגה של חג ה50 עשתה טְרְרְרְרר על כל התולדות של יזרעאל. זו  עשויה  הייתה להיות גולת כותרת של יצירתנו בתיאטרון חג יובל.    הרבה טרחנו בכתיבה ובחזרות עם השחקנים.  אבל ההצגה הזאת מתה ונקברה לפני שנולדה.  הפרשה לא זכתה מעולם לבירור אז אנחנו יודעים להגיד רק מה דעתנו שלנו על זה.  זה קרה מפני שהקיבוץ שלנו היה מלא וממולא דור אשר לא ידע את יוסף הן באוכלוסייתו והן בהנהלתו.  מי שעוד כן זכר וכן ידע  נהג באטימות דורסנית ומבישה, בכפיות טובה ובעיקר בזלזול ובאדישות.  זאת על דרך ההמעטה.  (חוץ מדריק דוידסון, ישראל מור,דניאל הרפז ואולי אחרים שֶׁמָחוּ על מעשה הנבלה אבל שלא כל כך זכיתי לזהותם).    אשמים, כמובן  אין. בירורים לא היו.   זה מה שהציל את השקט והשלווה.

ב.   כמה חדשים לאחר חג ה 50 (זה  ש כ ן  היה ומי זוכר?),  יצא לאור ספר היובל של יזרעאל.    הציקה לנו מאד  העובדה שאותנו הזכירו שם כמזכיר הקיבוץ  (וגם כעוד כל מיני) תוך מתן כבוד גדול, אבל  ש ל א  הזכירו שם את   שִ יֵ י ע  (יצחק ישועה)  להוציא איזכור באותיות פטיט ועוד משהו קצר שהוא כתב באיזה עלון, ("כתבן" גדול הוא אף פעם לא היה).

לא התאפקנו וכתבנו רשימה לא קצרה, על חלקו של שייע ב10 השנים הראשונות שבתולדות יזרעאל. חלקה השני של הרשימה עסק בהיעדרו המוחלט של חג ה 36 מספר היובל, ספר שיש בו שפע של פרטים ופרטי פרטים ושכולו, ספר יאה ונאה. זה היה באמצע שנת 1999.  את הרשימה חתמנו ב"חמוריות נמרית שמתהום הנשייה" (זכר למדור בעלונים של שנות הששים, פרי עטנו).

האתגר של כתיבת הערות שוליים לפרטים שמובאים או שלא מובאים בספר היובל, בא כָּאֵש וגם כשמן בעצמותינו:    תמונת האקליפטוס הגדול שהוכתרה שם כ"שתיל שנשכח", אנסה אותנו לחזור ולספר מי ומתי ואיפה הוא נשתל. גם למה.  את הרשימה הזאת חתמנו כבר "בקלנועיות חמורית", מפני שאז כבר התחלנו להסתובב עם קלנועית.

החזרה המרגשת לכתיבה והתגובות עליה, הולידו מאז ועד היום למעלה משלש מאות וחמישים "קַלנוֹעִיוֹת חֲמוֹרִיוֹת" כמו שמכנים אותן.   שוב הִתְגַלֵנוּ (גם לעצמנו) כבעלי עט קלה וזיכרון מְשַׁגֵעַ (לא תמיד מדייק) לפרטי פרטים שמלפני  חמישים ושש שנים.

בין השאר אנחנו כותבים את הרשימות הללו גם עבור  א ו ת ו  דור ששכח,  או שסתם לא ידע את יוסף.   הוא רשאי להמשיך, גם לשכוח וגם לא לדעת.  אבל עכשיו יש לו אפשרות, אם יבוא לו, לקרוא על זה לפחות משהו.   לאלה שעוד לא נולדו אז אנחנו שמחים לשוב  ולספר את מה שלא שכחנו.

כלל הרשימות אינו עוסק דווקא בהערות לספר היובל.  ההיקף תפח ופרץ אל כל עבר:    אל ילדותנו ונעורינו, אל השנים הראשונות כאן, אל תמונת עולמנו בכלל, אל משמעות הקיבוץ כיום ואל תקווה לימים באים, חרף המציאות המרה.  בין השאר נשאב גם מה שכתבנו במחזה לחג החמישים – עמוק אל תוך הקלנועיות החמורית והוא מפוזר שם בהרבה מקומות."

עד כאן ספירת המלאי עד 14.11.2007  שזה גם יובל חמורי לגמרי:           

                                                בְּגַנֵּנוּ הִלּוּלָה
                                                הִלּוּלָה וְטְרַלַלַה
                                             מָה קָרָה?   מָה יֵשׁ?
                                             הַחֲמוֹר בֵּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ.
         

                                                                   בקלנועיות חמורית


                                   אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה