זה מה שעיתונאי אחד ב"דף הירוק" כתב, שככה
אמרנו לו בתשובה לשאלה איך יש לנו כוח להמשיך בתור חמור זקן וגם צולע, שגם לא רואה
ובקושי שומע.
אז לפני יותר משבוע וחצי, לפני השבת השחורה של החמאס שמענו
ברדיו שתי חכמות גזעיות, איילה חסון וקרן נויבאך, מקשקשות קלות על המצב: על מצב
עוטף עזה, על מצב הבורסה, על מפלס הכינרת , על פאשלות במחשבים של בתי החולים
והפריימריז ועל זה שבכלל אין כל כך מצב.
את הדיון סיכמה קרן נויבאך כדלקמן:
"אם ככה אז שום דבר ט ו
ב לא מאיים עלינו.
ובאותו יום בחדשות של איזשהו ערוץ ראינו את כתבתנו
מראיינת את פלוני הרב גלויברמן. הרבי הזה
הוא לא רק רב אלא גם מנהל בפועל עמותה גדולה לנצרכים של כל סוגי המצרכים. לקראת חנוכה ציין הרב גלויברמן שזה או- טו- טו
חורף ולהרבה אנשים אין לא מה לאכול ולא
במה להתכסות והמצב הכלכלי גם כן לא עוזר.
ויש עוד דבר שלא עוזר: "הנה
עוד מעט יש בחירות וגם הרבה הבטחות. אז
בבחירות זה ככה: לפני הבחירות הקיר מדבר
אליך. אחרי הבחירות אתה מדבר אל
הקיר".
ההצבעה האחרונה בקלפי על הרכב מקפיצה עלינו ממדף הספרים
את החלמאי שכבר כיכב פעם בקלנועיות החמורית.
הוא מספר שפעם ראו חלמאים, אצל פנס הרחוב, יהודי כורע על הארץ ומחפש
משהו. שאלו אותו מה יהודי מחפש? ענה הוא: מטבע אני מחפש. שאלו אותו, והיכן אבד לך המטבע? ענה הוא:
שם, במרחק שתי סימטאות מכאן.
התפלאו החלמאים: אם שם איבדת את
המטבע, למה ומדוע את מחפש אותו דווקא כאן?
השיב החלמאי: כי שם יש חושך וכאן
יש אור אז יותר קל לחפש פה.
עברנו למצב של הכל לאט,מעט ולא כל כך איכפת. אז אנחנו
מוותרים על פירוש הנמשל ועל חידוד השקפתנו החמורית בעניין הנ"ל.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה