יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

תשובת גנרל קֶנִיג (300 !!!)


שלום ילדים.   אנחנו איחלנו לקלנועיות החמורית משהו הרבה יותר חגיגי, מצחיק או אולי פיוטי שעושה טוב על הנשמה ביובל ה 300.  חבל שיוצא לנו לעסוק כאן עוד פעם ועוד פעם דווקא  במלחמה.    אבל אם כבר ככה אז לפחות עם קצת נוסטלגיה. האימא שלנו שרה בקר ז"ל נהגה לפמפם לילדים חרוזים לאומיים חשובים שאנחנו זוכרים אותם כמעט על-פה עד היום.

משהו מזה הוא בּוּל מָשָׁל על נאום נסראללה בהתחלת המלחמה. אז הוא לעג וזילזל  באהוד אולמרט ובעמיר פרץ ואמר לכל העולם  שהם עוד חדשים בעסק ושקודמיהם השכילו לנהל איתו עסקי חטיפות, בנימוס ובהכנעה כמו שמגיע להוד מעלתו השייח ( זה שוַאלִיד ג'וּנְבַּלַט קרא לו "היטלר") ובכלל נתנו כבוד לאימפריית החיזבאללה. נקודה.  עוד יותר מזה הוא דיבר ממש לא יפה על יכולתו האמיתית של העורף הישראלי לעמוד במלחמה.

והנה,  פעם היה משורר: נתן אלתרמן.

לפני פרוץ המדינה הוא היה התותח של היישוב.   בעזרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר" ז"ל הוא הפגיז כל דבר שזז בעולם, בעיקר את הרייך השלישי. 

ב 1942  הייתה מלחמת עולם שנייה גם בצפון אפריקה. שם, בלוּב,  היה מבצר בשם בִּיר- חַכִּים.   במבצר היה חיל- מצב מלגיון הזרים  הצרפתי.   מפקדו היה אחד, גנרל פְּיֶיר קֶנִיג  (זה שעל שמו יש רחוב בירושלים)  ביר חכים איים על האגף הדרומי של הקורפוס האפריקאי של הגנרל ארווין רומל שדהר לכיוון מצרים.  רוֹמֶל הטיל מצור על בִּיר- חַכִּים ושלח למפקד המבצר דרישה שאין לסרב לה לכניעה לפני שהוא משטיח את ביר-חכים ומעיף את הצרפתים לעזזאל.

לאחר קרבות התשה עבור הלוגיסטיקה של כוחות רומל פרצו חיילי קניג את המצור והצטרפו לארמיה השמינית הבריטית.  יש הטוענים שקרבות ביר-חכים הכריעו את המערכה כשעצרו את הגרמנים וכך מנעו השמדת כל הגייס הבריטי באפריקה.  אחר כך נודע שעל דרישת רומל לכניעה השיב לו אז גנרל קניג תשובה שלא ראוייה לדפוס.  ועל זה כתב אז נתן אלתרמן בטור השביעי:

                            
תְּשׁוּבַת גֶּנֶרַל קֶנִיג

                                                יוֹמָם וָלַיְלָה –תֹּהוּ וָבֹהוּ.
                                                אַרְטִילֶרְיָה שׁוֹאֶגֶת, נִחַר גְּרוֹנָהּ.
                                                שׁוֹלֵחַ רוֹמֶל
                                                קָצִין גָּבוֹהַּ
                                                לִקְרֹא לְקֶנִיג:
-         הִכָּנַע !

חוֹזֵר הַקָּצִין, מִזְדַּקֵּף וּמַצְדִּיעַ,
לֵאמֹר: הִנְנִי מִתְכַּבֵּד לְהוֹדִיעַ!
פּוֹנֶה אֵלָיו רוֹמֶל: דַּבֵּר הַאוּפְּטְמַן לֶנְץ.
אוֹמֵר הַקָּצִין: יֵשׁ תְּשׁוּבָה, אֶכְּסֶלֶנְץ!

הִכְרַזְתִּי לָהֶם: עֶמְדַּתְכֶם הִיא נוֹאֶשֶׁת,
לָכֵן מֵאֵת רוֹמֶל לְקֶנִיג מֻגֶּשֶׁת
דְּרִישָׁה אַבִּירִית לִכְנִיעָה שֶׁל כָּבוֹד,
כִּי לָמָּה תַשְׁלוּ עַצְמְכֶם בְּתִקְווֹת?

-         וּמַה תְּשׁוּבַת קֶנִיג ?
-         זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ
אוֹתָהּ מִשְׂפָתָיו בִּבְהִירוּת אֵין- כָּמוֹהָ.
וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה דִבְרֵי קֶנִיג הִבִּיעוּ:
יִשָּקֵנִי רוֹמֶל
מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

- זֶה הַכֹּל, הַאוּפְּטְמַן לֶנְץ?
- זֶה הַכֹּל, אֶכְּסֶלֶּנְץ.
- רַב תּוֹדוֹת, הַאוּפְּטְמַן לֶנְץ.
- לִבְרִיאוּת אֶכְּסֶלֶּנְץ.


                  מוסר השכל:         עֵת הַפִיהְרֶר הִתְחִיל רַק מוֹשִׁיט אֶת הַיָּד
לֹא הָיוּ דְרִישׁוֹתָיו נִמְכָּרוֹת אַף בִּפְּפֶנִיג
לוּ הֵשִׁיב לוֹ אֲזַי הָעוֹלָם, פֶּה אֶחָד,
אֶת תְּשׁוּבַת גֶּנֶרַל קֶנִיג.
         
         ********

            והחמור מוסיף:      
כְּשֶׁנַסְרְאַלְלַה מַחֲצִיף לְצַפְצֵף עַל כֻּלָּם
לֹא יִהְיוּ אִיּוּמָיו שָׁוִים פְּיַאסְטְר חָלוּד,
אִם יּוּשַׁב לוֹ אַפָּיִים מִכֹּל הָעוֹלָם
קְשִׁי עָרְפָּם שֶׁל עָמִיר וְשֶׁל אֵהוּד.


                                      בקלנועיות חמורית

                        אמן.



שעתנו הגדולה   (301)

בשבועות האחרונים היו אצלנו המון אורחים.  כל בית יזרעאל נפתח לרווחה עם המון אהבה, פתיחות, סבלנות ותחושת סולידריות עם פליטי הקטיושות. החמור לא היה בסוד כל העניינים אבל אנחנו יודעים שכל זה נעשה בדבקות, בחריצות, ביעילות ובהתגלות פַּן חם ואנושי של כמה וכמה אנשי מעשה אצלנו.

וזה כמו במקום שבו עוד לא הכול כסף ולא הכול הגשת חשבונות.  כמו בקיבוץ אמיתי.  כמו שהרבה הרבה אנשים טובים עשו בכל הארץ.    וזה לא כמו כמה שלא עשו.  ולא כמו שקיבוצים מופרטים לגמרי שכבר לא  מסוגלים לעשות.

יחד עם לשמוע את הרקטות נופלות בגבעת המורה, בגלבוע ובתל-עדשים – זאת באמת שעתנו הגדולה.  אמן כן יהי רצון.


בקלנועיות חמורית

אמן.


אין תגובות:

פרסום תגובה