יום שישי, 7 באוגוסט 2015

כיתתנו בלילה צועדת (339)



יצאנו משַׁבּוֹ והיה לנו עוד זמן עד לניקוי-מוח השבועי בבית-חולים והתפתינו להיכנס לסטימצקי, שמה על-יד.   אנחנו חיפשנו דווקא אלבום של צייר אחד. לא היה.  אז עברנו לספרים על שירים ששרים.  על יד "שירים לדרך" ששם יש אפילו שיר שלנו, מצאנו ספר חדש ששמו  "שיר,שיר עלה-נא", תולדות הזמר העברי מאת נתן שחר.  קנינו.

תוך כדי דפדוף והיתקלות בכמה וכמה פנינים מהתחלת המאה שעברה, מצאנו בעמוד 170 את השיר "כיתתנו בלילה צועדת".  על-פי הכתוב זה השיר הראשון שנכתב כהמנון לצ.ה.ל.  את המלים כתב אברהם ברוידס. את המנגינה חיבר מרק לברי.

אנחנו לא שמנו לב שזה דווקא א. ברוידס שחיבר את המלים (אגב, זה האבא של גֵרַ'לֶה מההכשרה שלנו, שנהייה עורך דין) אבל שמרק לברי חיבר את המנגינה – את זה ידענו טוב,טוב.   איך?  כי אנחנו נוכחנו בחזרה האחרונה של ביצוע השיר לפני הפרמיירה.   

זה היה באמצע מלחמת השחרור כשאנחנו גרנו ברחוב גורדון 79 בתל-אביב (בניין "באוהאוס" לשימור) מעלינו, בקומה השלישית  גר הקומפוזיטור ממוצא רוסי, מרק לברי.   כל היום הוא היה מנגן בפסנתר. כל היום הוא היה עושה חזרות עם זמרי וזמרות אופרה. כל היום הוא היה ממציא מוזיקה וכל השכונה שומעת, רוצה או לא.

ערב אחד הייתה מהומה קטנה בסמטה שליד הבית.  יצאנו לראות מה זה.  כבר היה חושך. חבורה בלתי מזוהה של צעירים עמדה וניהלה דו-שיח בצעקות עם מישהו בקומה השלישית של הבית.  אחר כך נהייה שקט מתוח.  פתאום, מקרב חבורת הצעירים הזאת (שהיו בעצם חיילים בצ.ה.ל הטרי) פרצה שירת אַ קַפֶּלָה מלוטשת להפליא של השיר "כיתתנו בלילה צועדת".   בסיום פרצו מחיאות כפיים ממרפסת הקומה השלישית של גורדון 79.  המחיאות היו מצד הקומפוזיטור ואשתו ואולי ילדתם הקטנה, אֶפִי.

הצעירים החיילים האלה לא היו אלא "רביעיית צבי אבני" הידועה. כך זכינו לשמוע את השיר לפני שכל העם בישראל התחיל לשמוע אותו ברדיו בכל בוקר.

טוב לקרוא כאלה ספרים שאצור בהם זיכרון חי של חמור זקן קונה-ספרים.

    
                    בקלנועיות חמורית


                   אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה